מזה זמן שאני צופה במערכת היחסים שלי עם הטלפון הנייד שלי. המכשיר הזה שזוכר בשבילי הכל, שיודע בשבילי איזה יום היום ומה אני אמורה לעשות בו, שמעדכן אותי במה שקורה בעולם, זה שאיתו אני מתחברת ומֵתָקְשֶרֶת עם העולם החיצון.
הטלפון הזה הפך מזמן מעוזר לבוס. אני דואגת לו שתמיד יהיה איתי, אני דואגת שתמיד יהיה עם בטריה מוזנת, קונה לו כיסויים ומגנים כדי לשמור עליו ולא נפרדת ממנו לרגע.
בסך הכל אני מרוצה מהבוס הזה אבל אני שמה לב שאין לי אף יום חופש ממנו. בָּחוֹל, בשבת ובחג אני בודקת אותו, עובדת בשבילו וזקוקה לו. למה? אני לא יודעת, אני רק שמה לב שאנחנו לא נפרדים.
מזה זמן שאני רוצה לצנן קצת את היחסים ביננו. שיהיה בינינו קצת יותר מרחב, שנדע לחיות אחד בלי השניה או ליתר דיוק שאני אדע לחיות יותר משעה בלעדיו.
מזה זמן אני מתכוונת להשתמש ביום השבת כדי לקחת חופש ממנו, כדי לייצר לי מקום של שקט בלי הפרעות חיצוניות ולא מצליחה. כי אולי הילדים ישלחו הודעה, כי אולי החברות יקבעו משהו, כי אולי תהיה איזו ידיעה חדשותית חשובה, כי אולי אני כבר לא רגילה, לא רגילה לחיות בלי טלפון.
מזה זמן נבט בי הרצון להתנתק מהטלפון בשבת. הרצון הזה חיכה, שכב לו במעמקי ההכרה. לא עשה קולות, לא הנביט עשיה. נשאר בגדר רעיון.
והנה, השבת, בשבת הראשונה של חודש שבט, הרצון הזה הוציא גבעול ואף עלעל.
השבת, בגלל עומס גדול שהשתלט עלי ממש לפני כניסת השבת החלטתי- אני רוצה שקט, לא רוצה לקבל שום הודעה ולשמוע שום חדשה. אני מכבה את הטלפון.
השבת הזו הרגשתי איך ההבנה, הרצון וההמתנה היכו שורש, חברו יחד לכדי עשיה ופרצו לי מקום חדש. הייתה לי שבת מיוחדת, שבת של התרווחות, שבת של שמחה, שבת של שחרור מתלות ואחיזה.
חודש שבט הוא חודש הנטיעות. נטיעה היא לא רק של צמח באדמה, נטיעה היא גם בהכרה.
כמו שאני נוטעת באדמה צמח בעודו קטן, כך אני גם נוטעת בהכרה הבנה שאני רוצה שתגדל ותתפתח.
כמו שאני דואגת שהאדמה בה אני שותלת את הצמח תהיה רוויה, מוזנת ומוארת, כך אני גם דואגת שההכרה שלי תהיה מוזנת בחום, בקבלה, בטוּב שמרווה אותי.
כמו שאני יודעת שהשתיל ששתלתי היום צריך זמן כדי להכות שורש, לגדול, לצמוח ולהוציא עלים ופירות, כך אני יודעת שההבנה שנטעתי היום עוד תגדל, תתרחב ותביא איתה פירות, רק צריך לתת לה זמן וסבלנות.
כמו שאני שמחה על הפרח שפרח, על פרי שגדל על הצמח שהתחזק, כך אני שמחה על ההבנות שהיכו שורש והצמיחו אותי למקומות טובים עבורי, בלי מאבק, בלי דרישה, בלי ציפייה.
אני מודה על ההבנה שצמחה ומשאירה מקום באדמה ההכרתית שלי לנטוע הבנות חדשות, רצונות חדשים, אפשרות להתפתחות נוספת.
חודש שבט מבורך לכולן