"בפשטות, אם נשים לפנינו קודם את החסימה אז הכול יהיה חסום. חוסמים את הקשב, ההבנה, הרצון"
טיול בנחל כזיב. המים צוננים, צלולים, זורמים בנחת בנביעה בלתי פוסקת, גם אחרי הקיץ הארוך. עד שהדרך נחסמת ע"י סלע ענק. כדי להמשיך צריך לבצע הקפה ארוכה. מעבר לסלע שוב זורמים המים בקלות, בנעימות, בקרירות.
חשבתי על הזרימה והחסימה בחיי. שנים רבות עבדתי בעבודה שגרמה לי שמחה, סיפוק, יצירתיות, הנאה. בשנים האחרונות הרגשתי יותר ויותר חסומה. כבר לא הייתה זרימה. הייתה הליכה מפרכת כדי לעקוף את הסלעים: ההרגל, הביטחון, הנוחות. ויום אחד הגיעה ההבנה. הערוץ הזה חסום. ההליכה בו מעייפת ומתסכלת. אין התקדמות. פניתי לערוץ אחר, חדש, בלתי מוכר. ההליכה בו מרגשת, מחדשת, קצת חוששת... אני מִתחזקת מהרגשת הדיוק שבמעשה, מתחושת השמחה, מהחיבור לעצמי מחדש. מקווה שתמיד תעמוד לעזרתי הבנה מקדמת.
"הסתכלות מבעד להבנה ולא הסתכלות מבעד לחסימה"