מקום בלב

אהבה- מה היא צריכה? לכל אחת יש התשובה שעולה לה במחשבה או בלב, וכל התשובות נכונות אך אחרי הכל, או לפני הכל, אהבה צריכה מקום. צריך שיהיה מקום לאהבה, מקום להיות בו, מקום לגדול בו, מקום לשלוח ממנו קרניים החוצה לכל הכיוונים. כמה מקום אני עושה לאהבה? כמה מרחב אני מאפשרת לה?

האהבה שלי התחילה בקטן, התחילה ממש בגיל צעיר. אהבה לאמא, לאבא, לבובה אהובה, למטפלת חמה. כך למדתי להכיר את החום שלה. האהבה שלי יצאה לאט החוצה, לחברה ולחבר, לסבתא, לבית, למקום, לפעילות אהובה, היא למדה לגדול ולפרוש כנפיים. האהבה שלי קיבלה מכות: דחיה, התעלמות, היעלמות, כאב. היא התכווצה. היא הסתתרה, היא לא רצתה להיראות. למדתי להיזהר עם האהבה שבי, עם האהבה שלי. התקמצנתי עליה, פחדתי שתעלם לי לגמרי, פחדתי שמה שנשאר ממנה יפגע יותר. השארתי אותה מצומצמת ונחבאת. הצמצום הזה צמצם אותי. צמצם את האהבה שחשתי כלפי עצמי, צמצם את האהבה שיכולתי לקבל מהעולם. זה הפך אותי לחשדנית, לכעסנית, לקוצנית. זה הפך את העולם למקום קר ומפחיד. לא חבל? כל מה שצריך כדי לשנות את זה, זה מקום. מקום שיאפשר לאהבה שלי לגדול. כשאני נותנת מקום לאהבה שלי, הלב שלי נפתח. כשאני עושה מקום לאהבה שלי, הרצון שלי גדל. כשיש מקום לאהבה שלי היא מתחילה לשגשג. זה הופך אותי לחייכנית, לרגועה, ליכולה. זה הופך את העולם למקום מזמין ומשמח. לא כדאי? האהבה שלי מתחילה לעצמי, למקומי, לחיי ואז יוצאת החוצה לאחרים. כדי שיהיה לה מקום בחיי, אני צריכה לעשות לה מקום בתוכי. "כל אחד יש לו מקום, ואת יכולה לעשות מקום"