אתמול רקדתי במסיבה, שמחה ומשוחררת, הכל היה טוב ונפלא עד שהוא בא. עד שהוא בא לרקוד אתי, השד שלי.
השד שלי לא כל כך נראה לאחרונה. חשבתי ששחררתי אותו, שנפרדתי ממנו, והנה הוא בא להזכיר לי: לא הכל כל כך טוב כמו שנדמה לך.
מדהים העיתוי שלו, של השד שלי. הוא לא בא בזמנים קשים ומאתגרים, זמנים בהם אני אוספת את כל כוחותיי ויכולותיי כדי להמשיך הלאה. הוא מגיע ברִגְעֵי שלום. כשאני בלי הגנות, עֶמדותַיי לא מאוישות, כוונותיי אינן דרוכות.
אז הוא קופץ עלי ותופס אותי בגרון. אהה! עכשיו בואי נרקוד ביחד. עכשיו אראה לך את הצעדים שיוליכו אותך למטה. אל מעמקי החשכה, אל מרתפי האימה, אל המקום שאין בו תקווה.
"זה כמו מכת חשמל", שר ברי סחרוב. מכה שמשתקת את כל האנרגיה, מוחקת את כל החיות, מטשטשת את הראיה וגורמת לקריסת מערכות.
כן, יש לו עוד את הכוח הזה עלי, לשד שלי. ואני מתמסרת לריקוד אתו בלי מאבק ובלי מחאה. למדתי כבר לא לכלות את כוחותיי במלחמה עם השד. נותנת לו להראות לי את כל הצעדים שלו, אפילו מאמינה לו. יורדת, יורדת, יורדת.
נסחפת אחריו אבל לא משתפת פעולה. לא צועקת עליו שהוא הורס לי את המסיבה, לא מוכיחה לו שהוא טועה, לא מסכימה אותו, לא מחבקת ולא דוחה. ממתינה.
נעצבת, מפחדת, מדוכאת אבל גם יודעת. יש סיכוי שזה לא הסוף, יש גם דרך חזרה. יש ניצוצות של הבנה שמנצנצות באפלה ומזכירות: החושך הוא רק כיסוי של האור. תמצאי את הדרך להסיר את הכיסוי והאור ישוב וימלא אותך.
אתמול במסיבה המוסיקה עשתה את זה. המוסיקה הקצבית הרימה אותי מעלה על כנפיה, השיבה לי את האנרגיה והשיבה אותי אל האור. זה לקח קצת זמן אבל אט אט השד הרפה את אחיזתו ואני חזרתי לנשום.
אתמול הייתה לי פגישה עם שד. יצאתי ממנה בשלום, עם תזכורת ועם הבנה.
התזכורת היא שהשד שלי קיים. הוא יכול להופיע מתי שהוא ירצה. זאת עובדה.
ההבנה היא שהכח שלו נחלש, שאני התחזקתי. ואם הכוחות שלי לא מספיקים, יש בחוץ כוחות-על שעוזרים לי: מוסיקה, ספורט, כתיבה, ים, חברות, אהבה.
בכל יום תיקון מתחיל, בכל יום התחזקות מתאפשרת, בכל יום שיעור נלמד.
משנה לשנה, מעונה לעונה, מהבנה להבנה.