ישועת השם כהרף עין.
"אשא עיני אל ההרים, מעין יבוא עזרי?" מכירים את זה? את תהומות הייאוש, את כל הפחדים כולם, את הבור בלי התחתית? ההיפך הגמור מ"צהלה ושמחה" נכון? אבל חג פורים שנתפס כחג שמח, התחיל בעצם כשואה מקומית. וְנִשְׁלוֹחַ סְפָרִים בְּיַד הָרָצִים, אֶל-כָּל-מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ--לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד-זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד. בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים-עָשָׂר הוּא-חֹדֶשׁ אֲדָר; וּשְׁלָלָם, לָבוֹז. הפור נפל: יג' באדר יהיה יום מותם של היהודים. סופם וסוף רכושם. והנה קרה הנס. הצו הוסר והתחלף בהיפך הגמור: אין איום שמד על היהודים ואף מותר להם לנקום באויביהם. ליהודים היושבים ברחבי מלכות אחשורוש לא היה מושג על אסתר וקורותיה, על תחבולותיה והצלחותיה. מבחינתם, ברגע אחד הוסר הצו: וְהָעִיר שׁוּשָׁן, צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה. טז לַיְּהוּדִים, הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה, וְשָׂשֹׂן, וִיקָר…. לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת שְׁנֵי הַיָּמִים הָאֵלֶּה, כִּכְתָבָם וְכִזְמַנָּם: בְּכָל-שָׁנָה, וְשָׁנָה. כח וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים וְנַעֲשִׂים בְּכָל-דּוֹר וָדוֹר, מִשְׁפָּחָה וּמִשְׁפָּחָה, מְדִינָה וּמְדִינָה, וְעִיר וָעִיר; וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה, לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים, וְזִכְרָם, לֹא-יָסוּף מִזַּרְעָם
מתגלה פה משמעות נוספת של החג: זיכרון ה"נהפוך הוא" . לזכור בכל דור ודור, משפחה ומשפחה, שהכול יכול להתהפך, ברגע. כל גזירה יכולה להעלם, כל שמד עשוי להפוך לניצחון. ולא תמיד אנחנו יודעים למה ואיך: אישה שמנסה להרות במשך שנים, וברגע יש הריון. ילד חולה, לילות קשים וארוכים- ואז הוא מרגיש טוב. נגמר הסיוט. חיפוש עבודה ממושך שנגמר באמירת כן. איש המחפש זוגיות, עוד פגישה ועוד פגישה והנה- מצא. חוב שצריך להחזיר ופתאום מגיע כסף מקור לא צפוי.
אנחנו חיים בעולם של התמודדויות. בפורים אנחנו נזכרים, זיכרון שמחזק אותנו בימים קשים: תגיע ישועה. לא להתייאש, להמשיך בדרך שלנו, להקשיב לאמת שלנו, לרצון שלנו, להחזיק באמונה שלנו, בתקווה, בהכרת תודה על כל ניתן ובתפילה:
"הנה לא ינום ולא ישן שומר ישר אל ה' שומרך ה' צלך על יד ימינך יומם השמש לא יככה וירח בלילה ה' ישמרך מכל רע ישמור את נפשך ה' ישמור צאתך ובואך מעתה ועד עולם"