מה עדיף לדעתכם: לקחת מקום או לקבל מקום? לקחת תשומת לב או לקבל תשומת לב? לקחת אהבה או לקבל אהבה? לקחת זמן או לקבל זמן?
כמה פעמים במשך החיים אני לוקחת וכמה פעמים מקבלת? תאמרו: לוקחת זה אקטיבי, לוקחת את גורלי בידיי. לקבל זה פסיבי, זה להיות תלותי. ומה אם לא יתנו? מה אם אשאר בלי? ימימה אביטל אומרת: "מאפשרת להתרחשות להיות. בגלל שזה התחדשות יש שינוי".
מאפשרת להתרחשות להיות. מאפשרת למה שקורה לקרות. מ ק ב ל ת. לא מתנגדת, לא מתווכחת, לא פועלת מתוך האוטומט האישי. מ ק ב ל ת את ההתרחשות. זו התחדשות. ממתי אני לא מתווכחת? ממתי אני לא דורשת? ממתי אני לא מנסה לשנות את השני? ממתי אני לא לוקחת את מה שאני חושבת שאני צריכה (את הזמן של השני, את ההסכמה שלו, האהבה שלו, האישור שלו)? והנה השינוי. מתוך קבלה של ההתרחשות, מתוך הסכמה להיות שם ללא התגובות האוטומטיות הישנות, ללא הדרישה, מתגלה משהו חדש. פתאום אני יכולה לקבל משהו שבכלל לא ידעתי שקיים, שלא היה ברשימה ה"אני צריכה" שלי. למשל: שקט. למשל: הבנה חדשה. למשל: פתיחה של הלב. למשל: לשמוע באמת את מה שהשני אומר, להכיר אותו אחרת. הנה קיבלתי, הנה התחדשתי, הנה גיליתי אוצר שלא ידעתי על קיומו. כי לקחת אני יכולה רק מתוך מה שאני מכירה, מתוך מה שאני יודעת, מתוך ה"סרט" שרץ לי בראש, אבל לקבל..... לקבל אפשר עולם ומלואו: דברים מפתיעים, דברים חדשים, דברים משמחים, דברים מרגשים, דברים שונים, דברים לא צפויים. כשאני בוחרת לקבל אני בוחרת לא לאחוז עוד במוכר ובידוע, אני בוחרת בשחרור אמיתי לקראת ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות: שחרור ידיעות ושחרור דעות, שחרור התנגדות ושחרור אחיזות. אני בוחרת לפתוח עוד ערוצים, להוסיף עוד גוונים: מה עוד יש חוץ מהמוכר והידוע? איך זה נראה? מה עוד אפשר חוץ מלהתנגד ולהיאבק? איך זה מרגיש? נשמע קצת מפחיד לא? זה מפחיד כי זה פוגש את ההתנגדות: ואם אקבל דברים כואבים, דברים מפחידים, דברים מלחיצים? יכול להיות. אז אתמודד איתם, מתוך קבלה שלהם. מתוך קבלת היכולת שלי להתמודד איתם. מתוך הבנה שזה שקיבלתי את ההתרחשות כבר חוללתי שינוי, ואז הכול משתנה: היכולת שלי משתנה וההבנה שלי משתנה והראיה שלי משתנה והקשב שלי משתנה. ואני יכולה. יכולה הרבה יותר. ומתחזקת ומתעצמת ומקבלת עוד ועוד ועוד.
כמו שאמר המשורר (בשינויים קלים...): אדם רגיל שיש לו מילה, ודעה על כל דבר, ותפיסת עולם בוטחת, אך לפעמים הוא נושא תפילה שהלב יפָּתח ואז הוא ילמד לקבל ולא לקחת. ולא לפחד מהפחד.