"האדם לא נברא לקנות הון ולבנות בנינים. אלא לבקש כל דבר שיביאהו ללמוד את החוכמה איך לאהוב. ואז יפקחו עיני ליבו ותתרחש בליבו רוח אחרת." (בעל הסולם) את הציטוט הנפלא הזה של בעל הסולם (הרב יהודה לייב הלוי אשלג ) פגשתי אתמול במרחבי הפייסבוק. לא יכולתי להתיק את עיני מהמילים האלה. "האדם לא נברא אלא לבקש ללמוד את החוכמה איך לאהוב... לפקוח את עיני ליבו... אז תתרחש בליבו רוח אחרת."
הלב שלי נפתח אל המילים האלה. אני קוראת במילים האלה תשובות לכל כך הרבה שאלות. הנה הייעוד שלי בעולם, הנה הדרך, הנה התוצאה. ללמוד איך לאהוב. ללמוד לקלף את קליפות, למול את עורלת הלב, לנקות, להתנקות, לשחרר, להשתחרר, להסכים להרגיש. להסכים לאהוב. כשאדם וחווה טעמו מעץ הדעת נפקחו עיניהם. הם התבוננו החוצה והתביישו, אבל מה קרה לעיני הלב שלהם, האם הן נפקחו אי פעם? האם אנחנו יודעים להתבונן פנימה? כי האדם (אני) מגיע לעולם, אחרי שטעם מעץ הדעת, כשהוא יודע להבחין בין טוב ורע, אבל האם הוא יודע מהי טעמה של האהבה? האם הוא יודע לאהוב? האם הוא מכיר את כוחה של האהבה? את יכולת הריפוי שלה? יכולת ההתחדשות שבה?
לפקוח את עיני הלב. הרב אשלג מסביר שזו תכלית חיינו, לשם כך באנו לעולם. לראות את כל הקורה לנו כחלק ממערך השיעורים שלנו, כניסיונות שבאו ללמד אותנו ללמוד להסתכל דרך הלב, להיפתח דרך האהבה. כדי ללמוד איך לאהוב נדרשת חוכמה, נדרש תהליך של למידה. וזה מה שהרב אשלג מציע לנו, לבקש בכל דבר את השיעור, את החוכמה, מה זה מלמד אותי על האהבה? איזו הצעה נפלאה. החיים כשיעורים על האהבה: הלב השבור שלי, מה הוא מלמד אותי על האהבה? אולי הוא יכול ללמד אותי למצוא את האהבה בתוכי, לאהוב את עצמי באהבה שאינה תלויה בדבר. התשובה השלילית שקבלתי, מה היא מלמדת אותי על האהבה? אולי היא יכולה ללמד אותי להודות שנחסמה בפני דרך שלא מתאימה לי. לאהוב את הגבולות. הבדידות שאני חשה, מה היא מלמדת אותי? אולי היא יכולה ללמד אותי לאהוב את השקט ואת מה שהוא מאפשר, ללמד אותי להתחבר למקור החיים שבתוכי, לאלוהים שלי. האחריות הכבדה שאני נושאת על כתפי, מה היא מלמדת על אהבה? אולי היא יכולה ללמד אותי מה רב כוחי, לאהוב את התפקיד המשמעותי שנתן לי אלוהי. הפרידה מאדם אהוב, מה היא מלמדת אותי על אהבה? אולי היא יכולה למד אותי שהאהבה לא מתה. היא ממשיכה לחיות יחד איתי, יחד עם דמותו של האהוב שכבר איננו ותמיד ישאר.. האנשים מסביבי, מה הם מלמדים אותי על האהבה? אולי שיש לאהבה אין סוף פנים וצורות וקולות. שאני רק צריכה להסכים לשמוע, להסכים לראות. להסכים להיות. כל כך הרבה שיעורים אפשר ללמוד, כל כך הרבה חוכמה של אהבה יש בחיים האלה, אם מסכימים לפקוח את עיני הלב, להתקרב, להקשיב ולהצטרף: פעימה- אהבה- פעימה- אהבה- פעימה. רוח חדשה