חודש אלול הוא חודש ההתקרבות, חודש של הזדמנות. הזדמנות להסיר מאיתנו מלבוש ישן, דעות ישנות, רגשות ישנים. חודש בו מתעורר הרצון להתנקות ולטהר. אך האם זה באמת כך? האם אני באמת מוכנה להיפרד מהעקשנות של פעם? מהחשבונות של פעם? מהטינה של פעם? מהילדה של פעם? היום בשיעור למדנו על התיקון מול ההורים. ימימה מזמינה אותי לבדוק ביושר לב האם לא קיים בי עדיין רצון קטן של אותה ילדה עקשנית אשר לא ויתרה להוריה, לא ויתרה על כך שהם לא מה שהיא רצתה. האם לא קיימת בי דרישה לקבלה מוחלטת? האם לא קיים בי כעס מילדות שעדין מנהל אותי? האם לא קיימת בי עדיין אחיזה בעומס מילדות, אחיזה שלא מאפשרת לי באמת להתקרב, באמת לפתוח את הלב, באמת לעלות למקום חדש? ימימה מזמינה אותי להפריד את הילדה הסוערת מהלומדת הבוגרת והמבינה. היא מחזירה לי את האחריות למצב שלי, האחריות למערכת היחסים שלי עם הוריי, עם ילדיי, עם עצמי. יש קשר ישיר, אומרת ימימה, בין מערכת היחסים שלי עם הוריי למערכת היחסים שלי עם ילדיי. כמו הגֵנים, גם ההחסרות עוברות מדור לדור. בלי שנרגיש, בלי שנבחר. באוטומט. הורינו שלא קיבלו מהוריהם החסירו מאיתנו ואנו מחסרים מילדינו והם מילדיהם וכך נוצרת שרשרת ה"נמשך הלא טוב". וכאן, עכשיו, ברגע זה, יש אפשרות להפסיק את השרשרת הזו. יש אפשרות לפנות לכיוון אחר, כיוון מָעַלֶה. ברגע אחד, בהחלטה אחת. החלטה לסרב את הנזק. מהו הנזק? הנזק שאני גורמת לעצמי. בכך שאני עדיין אוחזת בכאב שלא שוכח, אוחזת בכעס שלא סולח, אוחזת בילדה העיקשת ומתנהלת דרכה. אני גורמת לעצמי סבל. אני מחלישה את עצמי, מפזרת את כוחי, מוהלת את הרצון המהותי ברצון ילְדִי. עכשיו, כאן, היום, החודש, יש אפשרות לשנות את זה. איך משנים? ה פ ר ד ה. מפרידה את הילדה ורצונותיה הסוערים מהבוגרת שמבקשת את הקרבה. מפרידה את זמן העבר מהנוכחות ברגע. מפרידה את ההורים שלי ממני. הם אנשים נפרדים. ואז ק ב ל ה. מקבלת את הילדה הסוערת שבי עם רצונותיה כחלק ממני, אבל לא החלק שמנהל אותי. מקבלת את עצמי עם העומס שאני נושאת (הכעס, הדרישה, העלבון, בפגיעות). מקבלת את ההורים איך שהם. איך שהם. איך שהם. ככה בדיוק. לא מנסה לשנות אותם, לא מקווה שהם ישתנו. מקבלת וזוכרת את כל הטוב שקיבלתי מהם ואת כל השאר עוזבת. מוותרת על החשבונאות מולם ובמקום זה עושה חשבון נפש מול עצמי: מה כדאי יותר? להיות הילדה הצודקת הכועסת, שנעלבת ואוחזת, או להיות הלומדת המבינה, שמוצאת דרך לפתוח את הלב ולהכניס אליו סליחה ומחילה. קבלה ואהבה, שקט ושמחה. במה תבחרי? תבחרי בטוב. בחודש אלול זה אבחר בטוב עבורי, במקום שיאפשר לי להיות סוף סוף להיות בשקט. אבחר בטוב עבור ילדיי, אבחר להפסיק את שרשרת ההפרות. אבחר בטוב עבור הוריי, אבחר לקבל אותם כהורים שלי. בלי להתבייש, בלי להתנצל, בלי לחשוש. אבחר להשתמש בטוב שיש בי כדי להסכים לקבל אותם גם אם נפגעתי בעבר, גם אם נכוויתי, גם אם חשבתי שהיו יכולים אחרת, גם אם רציתי מהם ולא קיבלתי. אבחר בטוב. לראות טוב. לחיות טוב. להיות בטוב.
מִי-הָאִישׁ, הֶחָפֵץ חַיִּים; אֹהֵב יָמִים, לִרְאוֹת טוֹב. סוּר מֵרָע, וַעֲשֵׂה-טוֹב; בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ.
ציור: דגנית גורדון ז'לטני