top of page

לכבוד פסח

עפ"י תורת ישראל חג פסח הוא ראש וראשון לחגים. שמתי לב שבאופן משונה (או באופן הגיוני), פסח דומה מאד לראש השנה שבתשרי וליום כיפור. בשניהם אנחנו מדברים על התחדשות, על התמרקות, על פרידה ממה שמיותר בחיינו ובחירה מחודשת בטוב.

בעוד שבתשרי אנחנו מקדישים את הזמן להתמרקות פנימית, בפסח איכשהו מוקדש רוב הזמן להתמרקות חיצונית. בכל הבתים בדרך זו או אחרת יש התגייסות לניקיון, לשיפוץ, לעשיית סדר ולהתמסרות מלאה למצווה הלא כתובה: "ומירקתם את ביתכם והסרתם כל חמץ מכיסכם"

רשתות השיווק מלאות בכל חידושי הניקיון: מנקה סירים, מצחצח מנעולים, פותח סתימות, מנטרל ריחות. מנקה הכול, מנקה יסודי, מנקה נקודתי. כל שתבקשו יהיה גם יהי.

אבל בין כל מדפי המוצרים, בין כל התרסיסים והמכלים לא מצאתי את מה שחיפשתי. לא מצאתי חומר שמנקה פגיעות, לא מצאתי מסיר עלבון, לא ראיתי חומר דוחה כעס, או תרסיס פותח תוקפנות. עדיין לא המציאו את מנטרל הפחד המהיר, את מבריק הלב המהפכני, את מלבין המחשבה בין רגע.

כל חומרי הניקיון לא עוזרים לי למלא את מצוות החג האמיתית והיא לצאת מעבדות לחרות. להיות בת חורין שיכולה להגיע למקומה, למלא את יעודה ולשמוח במתנתה.

אז במקום לחפש במדפי המרכולים אני חוזרת לדברי החכמים. לרבי נחמן שמדבר על כך שהעצבות היא גלות (האדם לא נמצא על מקומו) ושעבוד (הוא נענה לרצונם של אחרים ולא לרצונו), ושהשמחה היא החירות. דרכה יכול האדם להתחבר אל רצונו האמיתי, אל המקום בו הוא באמת רוצה להיות.

לימימה אביטל שאומרת שבניסן עלינו להחמיר בלעשות מה שמשמח אותנו, דרך זה נהיה בעשיה ובנתינה מדויקת.

המורים גדולים שלי מלמדים אותי שאת המיותר שבנפשי, את מה שחוסם את האור הפנימי שלי אני מוזמנת לנקות ע"י השמחה, ע"י ראיית הטוב וע"י פעילות מתוך הטוב.

לשמוח בחיי, במתרחש סביבי. בשקיעה המדהימה, בניחוח פריחת ההדרים, לשמוח במטבח המלא כלים שמעיד על ארוחות גדולות שנערכו או יערכו, על בית שיש לי שצריך לנקות, על ילדיי המרעישים, מבלגנים ומעצבנים שרק יהיו לי בריאים, על הגוף שלי, על הבריאות, הזוגיות, החברות, על מכונת הכביסה וכמובן על הווי פיי.

כשאני מרשה לעצמי לשמוח באמת מכל היש, להתחבר באמת למה שחשוב, לא נשאר הרבה מקום לפגיעות, לרוגז, לתוקפנות ולמחשבות המרגיזות. כשאני מגדילה את השמחה, את ההסכמה והקבלה, אני מגלה אין לי צורך בכל המשענות, החסימות, ההגנות המיותרות. פתאום באמת יותר קל בנפש, בגוף ובנשמה.

שיהיה לנו ליל סדר נקי, טרי, שמח

וחג מאד יפה ופורח


2 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

"וְכָל-זֶה, אֵינֶנּוּ שָוֶה לִי"

בקריאת המגילה נהוג להרעיש בכל פעם שמוזכר המן הרשע, כדי לא לאפשר לו להישמע יותר, אך לפעמים כדאי להקשיב לו, להמן, כי הוא יכול ללמד אותנו על החלקים ה"המניים" שבתוכנו. מי הוא המן? אדם המבקש כבוד, שרוצה לה

bottom of page