"איזה מגעיל אני נראית, עליתי חמישה קילו" "בואי תשתי את השייק הזה, ומיד תרדי במשקל".
"תראי את הבטן שלי, ממש ענקית" "בואי תצטרפי לאימון הזה ותפטרי ממנה"
"נמאס לי מכאבי המחזור האלה, הם משביתים אותי כל פעם מחדש" "הטיפול הזה יעלים לך את הכאבים".
כשאני במצוקה, אני מחפשת את הישועה מבחוץ, איזה פתרון שיקח ממני את הכאב, התסכול והאכזבה. יש לי תקווה שהטיפול הזה, האימון הזה, הכדור הזה, הדיאטה הזו- יפתרו את קְשָׁיַי ובזכותם החיים שלי יהיו נהדרים.
שלא תבינו אותי לא נכון, אני ממש בעד פעילות גופנית, אכילה מאוזנת ועזרה טיפולית- אך לא מתוך רצון להיות אחרת ממה שאני, לא מתוך חוסר שביעות עצמית.
כל דבר שאני מביאה לחיי מתוך דחיה עצמית, לא יעבוד לטובתי. כדאי לי למצוא את מה שאני רוצה להוסיף או להעצים בתוכי ולא לדחות. להתאמן, לאכול, לטפל כדי לחזק את האהבה שלי לעצמי, את האמונה שלי ביכולת שלי.
החיים משתנים, גופי משתנה, המצב הריגשי שלי משתנה- אם ארצה זאת או לא. אני יכולה להצטרף לשינוי או להתנגד לו.
אני כמו שאני, משתנה תמידית וגם נושאת דברים קבועים. לרצות להעלים חלקים ממני, להפוך אותי למישהי אחרת, מכניס אותי לקרב אבוד, קרב של כישלון.
אני, למשל, מאז ומתמיד לא גמישה וסובלת מסחרחורת ובחילות בנסיעות, משהו שקשור לאיזון שיווי המשקל. אם המטרה שלי באימון היא לעשות שפגט או עמידת ראש, אני אחווה תסכול רב.
האימון הגופני עבורי הוא דרך לחזק ולייצב את הגוף שלי, לעזור לו, לעצמי, להיות בריאה ולקבל את השינויים הגופניים שהגוף מביא איתו. המטרה שלי אינה מה לא להיות (מבחינת משקל, ביצועים ויכולת) אלא מה להיות.
ומבחינה רגשית- אני וכולנו נושאים כאבים ישנים. חוויות ילדות שחרטו בנו את רישומם, חוויות שמשפיעות על היכולת הריגשית לכל החיים.
התנגדות למה שהנפש שלי מביאה או למה שהגוף שלי מבקש- תמיד תחזיר אותי לכאב הישן, למקום שאין לי בו מקום, לכעס ולתסכול. דחיה עצמית שלא מאפשרת רגש טוב לקיומי.
כל אימון או טיפול שאעשה לא יצליח להעלים את הכאבים הראשונים האלה. לא ימחוק אותם מהרישום הפנימי שבתוכי. טיפול טוב, אימון נכון, ילמדו אותי לקבל את עצמי עם הכאב, עם המוגבלות היחסית של הגוף, עם ההנאה מהדברים הטובים שהגוף והנפש שלי יכולים. חיים ליד הכאב ולא דרך הכאב כל הזמן.
מבקשת לעשות שלום עם עצמי ובתוכי, כי כשאני יוצאת למלחמה כנגדי, כנגד הגוף והנפש שלי- התוצאה עגומה ידועה מראש. "אַתְּ תִּהְיִי אַתְּ, יוֹצֵאת לְאַט לְאַט מִפִּזּוּרְךָ עַד חִבּוּר" (ימימה אביטל)
