השבוע אנחנו סופרים את הימים האחרונים לעומר, שבוע של ספירת מלכוּת. לחיות במלכוּת זה לא לחיות בארמון, מלכות זה לא ריחוק עם כתר על הראש ומשרתים מסביב. לחיות במלכוּת זה לא לחיות באגדה או בסרט.
לחיות במלכוּת זה לחיות במציאות. כאן, עכשיו, במקום שבו מתרחשים הדברים.
זה לדעת שהכל אפשרי, שיש אינסוף אפשרויות, שאפשר לתת ואפשר לקבל, אפשר להסכים ואפשר לסרב. זה להבין שלמעשה קטן שאני עושה, למילה אחת שאני אומרת יש השפעה. השפעה הרבה יותר גדולה ממה שאני יכולה לתאר.
לחיות במלכוּת זה לקחת אחריות על מה שאני רוצה שיקרה. לא רק לחלום את זה ולדבר את זה. זה להיות בעשיה. בעשיה אמיתית, נוגעת, מחברת צומחת. להיות מחוברת לשרביט הקסם הנקרא עשית טוב שמשמחת את כל הצדדים ומחזקת את עולמנו.
השבוע ובכלל יש לי הזדמנות להבין באיזו מציאות אני רוצה לחיות ולגרום למציאות הזאת לקרות.
"במקום שבו מקננת שנאה
תן לי לזרוע אהבה.
במקום שבו עלבון - סליחה
במקום שבו חושך - אור
במקום שבו עצב – שמחה" (עפ"י תפילה לשלום של פרנציסקוס הקדוש)
שנזכה ליצור מציאות טובה ומחזקת.
כמעט חג שבועות שמח