להיות חולה בחופש זה גול עצמי.
זה קלקול שאי אפשר להאשים בו אחרים.
זו סטירת לחי פנימית שמשבשת את כל החלומות.
זה הדבר האחרון שאת מצפה לו .
והנה זה קרה.
מחושי בטן השכיבו אותי והצמידו אותי לשרותים, ביום השני של החופשה.
כל התוכניות נמחקו. כל מה שאני רוצה ויכולה זה לישון. אפילו לכעוס אין לי כוח .
להיות חולה בחופש מעביר אותי ברגע ממצב של הסתכלות החוצה: מה נעשה היום? לאן נלך, מה נאכל? למצב של הסתכלות פנימה: מה את צריכה עכשיו? ברגע אחד מתרחש
שחרור מוחלט של כל האחזקות והציפיות ובמקומם- מנוחה.
מניחה את עצמי במיטה. נהנית מאיך שהיא מקבלת אותי ומחבקת אותי. מביטה בחלון שמולי. הנוף הכפרי מקבל צבעים שונים במהלך היום כמו תמונה שמשתנה.
(אם כבר להיות חולה בחופש אז כאן. בבית של חברים, בחדר מרווח ושקט מוחלט).
להיות חולה בחופש. הפתעה לא צפויה שמגלה לי שחופש יכול גם להתרחש בכל מצב.
חופש מדרישה, מעשייה, מהצלחה. חופש מהפרזה, מציפייה, מרצייה
החופש שלי בצרפת קיבל תפנית ובכל זאת- נעים לי, שקט לי, רגוע לי.
מחר כבר אקום ליום חדש.