"כשהלב נפתח" הוא השם שבחרתי לספר שלי, שם שמבטא את מטרתי בשנים אחרונות, לפתוח את הלב. עוד קצת, עוד טיפה, גם כשקשה, גם כשלא נעים. לפתוח את הלב כי זו הדרך היחידה. לפתוח את הלב כי רק שם נמצאת התשובה.
והלב, אט אט הוא מסכים ונפתח, נותן מטובו ומחומו. לפעמים נשאר פתוח לפעמים נסגר בטריקה. ושוב, בחמלה, בסבלנות, בקבלה- אני חוזרת ופותחת. מלאכת חיים.
עד שהחיים מחזירים לי תשובה ובערב בהיר אחד מזדמנים לביתי לא אחד, אלא שני לבבות פתוחים. שני לבבות פתוחים נכנסים במאור פנים, מחבקים ומודים, מעניקים מתנות ומחלקים חיוכים, מאירים על כל סביבתם בשקט שמח ובטוב זורח.
ללבבות האלה יש שמות: קוראים להם סוואהיל ושאשא. זוג צרפתי (ממוצא הודי) שה', בדרכיו המופלאות, זימן לביתי והעניק לי אותם כמתנה. מתנת הלב הפתוח.
מי שעקב אחרי פרסומיי בשבוע החולף יודע שחששתי מהביקור הזה. מי שקרא וגם מי ששמע שמתארחים בביתי, בחג ובשבת, זוג שאינני מכירה כלל, איחל לי בהצלחה. ואני מראש אמרתי תודה, אמרתי תודה לשינוי שמכריח אותי לזוז ממקומי, שדוחף אותי למקום חדש. צפיתי מראש שהשינוי יגרום לי להיפתח ולשחרר את מנעולי הלב.
אבל לא ידעתי עד כמה.
במשך חמישה ימים צפיתי בהתנהגותו של הזוג עם הלב פתוח. ראיתי זוג אנשים שמגיע למדינה זרה, פוגש אנשים זרים (ואת חבריהם, בני משפחתם, שכניהם ועם ישראל שחוגג עצמאות) וכל הזמן שמח. כל הזמן מתעניין, שואל, סקרן, רוצה לדעת עוד, להכיר עוד. ראיתי זוג אנשים שלא מעביר ביקורת. שמתפעל ממראה עיניו, מטעמים שאינו מכיר, מתרבות שאינו מכיר (כל הארץ מנגלים מנגלים) ורואה כי טוב.
הבטתי בהם הצפירה של יום הזיכרון ("איזו לכידות לאומית"), הבטתי בהם בארוחות משפחתיות ("כמה המשפחה חשובה פה"), הבטתי בהם בטיילם ברחובות יישובנו ("כמה יפה כולם מקשטים את הבתים"), הבטתי בהם בקומם וביושבם, בצאתם ובבואם וספגתי מהם, כמיטב יכולתי, הכרת הטוב.
הטוב הזה נמשך גם בשיחות האישיות בינינו, בדיבורים על מה חשוב לנו, בשיתוף של היסטוריה משפחתית ולאומית, במחשבות על העתיד, בניסיון להבין איך לוקחים את זה הלאה. איך מעבירים את החוויה הייחודית הזו של קבלה, רצון טוב, שמחה ונעימות, לחיים בכלל.
חמישה ימים הם היו כאן, חמישה ימים של לבבות פתוחים. הרבה מילים עברו בינינו בימים אלה, הרבה צחוקים וגם לא מעט כוסות יין. בסופו של יום סיכמנו שכל מה שצריך הוא: כבוד, עדינות, סקרנות, אהבה ולתת מקום לחיים, הם מלאי הפתעות.
הביקור נגמר, השגרה חזרה. שבוע חדש מתחיל, שבוע רביעי לעומר, שבוע של נצח עפ"י הספירה הקבלית. מקווה שהלב הפתוח ילך איתי הלאה, שישאר בשמחה וברצון הטוב. כי לב פתוח הוא לב בטוח.
שבוע טוב