בפרשת עקב משה ממשיך בהכנת עם ישראל לכניסה לארצו. כמו בפרשה הקודמת, גם הפעם הוא מזכיר להם את עברם הרחוק (מתן לוחות הברית וחטא העגל) ואת עתידם הקרוב (תיאור החיים הצפויים להם בארצם.
בתחילת הפרשה משה מציף שאלה שבוודאי העסיקה מאד את בני ישראל אז ומעסיקה גם היום: "כִּי תֹאמַר בִּלְבָבְךָ רַבִּים הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִמֶּנִּי אֵיכָה אוּכַל לְהוֹרִישָׁם." או במילים אחרות: כי תאמר בלבבך, איך אנצח את מה שמפחיד אותי? שאלה שעולה מן החשש והפחד מול הלא נודע, שאלה הבודקת כמה כוח יש לי לעומת "הגויים הרבים האלה", שאלה שמודדת אותי לעומת האחרים.
"הגויים הרבים" יכולים להיות עמים השולטים בארץ אך הם גם יכולים להיות הילדים האחרים בכיתה חדשה, המתחרים שלי על משרה מבוקשת, וגם חלקים קשים בתוכי שמקשים עלי למצוא את השקט הפנימי שלי. איכה אוכל להורישם?
התשובה של משה לשאלה הזו מורכבת מכמה שלבים:
השלב הראשון-לֹא תִירָא מֵהֶם לא לפחד. לא לפחד מהאויבים שלך, מהמתחרים שלך, מהקולגות שלך, ממך בעצמך. הפחד מעוות את המציאות, משנה את האמת, מייצר תחושה של קושי גם במקומות בהם אין קושי.
השלב השני- זָכֹר תִּזְכֹּר אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה ה' אֱלֹהֶיךָ לְפַרְעֹה וּלְכָל-מִצְרָיִם, אחרי שהבנו שהפחד הוא אשליה, מגיע הזמן לזכור. לזכור את ההצלחות, את הכוחות, את הניסים והישועות. כשהפחד לא שולט אפשר לראות נכון יותר את היכולת העומדת לרשותי, את הגבורה הקיימת בי, את הישועה שהצילה אותי.
השלב השלישי - לֹא תַעֲרֹץ מִפְּנֵיהֶם כִּי-ה' אֱלֹהֶיךָ בְּקִרְבֶּךָ זה שלב שמזמן אותי להתחבר להרגשת הקיום האלוהי בתוכי. מי שמתקשה להתחבר להרגשה זו יכול אולי להתחבר להרגשת השלם שבתוכי. הידיעה שאני לא חסרה דבר ויש בי את כל מה שצריך כדי לעמוד במשימה.
השלב האחרון - וְנָשַׁל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת-הַגּוֹיִם הָאֵל מִפָּנֶיךָ מְעַט מְעָט לֹא תוּכַל כַּלֹּתָם מַהֵר שלב הסבלנות. תהליך של התגברות, התחדשות, התיישבות וצמיחה לוקח זמן. לא ברגע כובשים ומיישבים ארץ, לא ביום אחד נקלטים ומתאקלמים בכיתה חדשה או במשרה חדשה ולא בשבוע נפטרים מחלקים קשים בתוכי. צריך לתת זמן לזמן, לכבד את התהליך, להאמין בדרך גם אם היא ארוכה ולא פשוטה.
בפרשות אלו שבתחילת ספר דברים משה מצייד אותנו בצידה לדרך למסע (ומשא) החיים. מי יתן ונדע להקשיב, להבין ללמוד ולהתחזק מול כל אשר שנפגוש בדרך.
שבת שלום.