הכעס ממלא אותי ומטפטף טיפות של רעל לתוכי: אני צודקת! זה לא בסדר! מגיע לי! זה מעליב! אני רוצה! הוא לא מבין!
טיפה ועוד טיפה, סוגרות את ליבי, מטשטשות את מחשבתי, אוטמות את אוזני, מקהות את עיני.
אני כועסת. מרגישה את אנרגיית הכעס עוטפת אותי, מתפשטת החוצה במעגלים, פוגעת במי שמסביבי.
אני כל כך כועסת . שוהה בכעס אוחזת בו וסובלת.
ואז אני קולטת: הלב הסגור, הדופק המואץ, הטעם החמוץ בגרון, הכעס הזה פועל כנגדי. אני סובלת בגללי, כועסת על אחרים ומענישה את עצמי.
די לכעס.
ברגע שהגיעה ההבנה, ההכרה התעוררה. כמו שיקוי קסמים נגד הרעל. אני בעדי. רוצה להיות לטובתי, לתת לעצמי, לעזור לי. בוא דיוק. תעזור לי להיזכר: איך זה עובד? רוצה קירבה- אז מתקרבת. רוצה הבנה- אז מגלה הבנה. רוצה חום- אז פועלת מתוך חום. רוצה חיוך- מחייכת.
"ברגע שאת מדייקת באמת עם הרגש שלך יש שמחה, יש בו שקט, אפילו אם הייתה עצבות גדולה קודם. הנה שמחה מבצבצת, הלב שעונה, והנה שמחתו של הלב ברגע שדייקת."
מנערת מעלי את טיפות הכעס, נחלצת מקליפת הסגירות, מנגבת את הדמעות, מסכימה להגיד סליחה, מגלה את האהבה.
טיפי טיפי טיפ טיפ טיפ טיפה לאן נושרת הקליפה ומסתלקת אל האוקיינוס הגדול תכול שמיים שמחת ירח מתמלא ומתגלה במאור עיניים מרחוק הם מנגנים עכשיו רק לנו עוד טיפה תראי, כמעט הגענו אל אותה פינה, אל המנגינה זאת המנגינה שלנו