בכה' באייר חל יום פטירתה של מורתי הרוחנית, ימימה אביטל, לפני 22 שנה. לפני עשרים שנה בערך התוודעתי אל המקור הרוחני הזה, תורת ימימה, בלימוד ששינה את חיי. בצורה הכי פשוטה: יצאתי מהחושך אל האור. כפי שימימה אמרה במילותיה: "ה"לא" קבע להרבה שנים". הרבה שנים חייתי בתחושה שאני לא מספיק טובה, שהחיים לא מספיק טובים ושבאנו לפה למלחמת הישרדות. עד שהגעתי ללימוד ואז נדלק האור: כל אחת נושאת טוב, המהות מנצחת, קשובה לליבה, הטוב לפני המיותר. מילים. מילים שנושאות תדר מעלה, מחבק, מרגיע, מאפשר. מאז עברו הרבה מלאכות במחברת והרבה הבנות במערכת האישית. מאז זכיתי גם אני ללמד את הכלים הנפלאים האלה לחיים, מאז אני מודה יום יום על שנפקחו עיני, שנפתח הלב, שהתקלפו החסימות, שזכיתי. עשרים ושתיים שנה אחרי לכתך, מורתי הדגולה, האור שלך עדיין בוער, עדיין מצית לבבות, עדיין מחמם את הנשמה. וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא, וְאֵי זֶה מְקוֹם בִּינָה: אַשְׁרֵי אָדָם מָצָא חָכְמָה, וְאָדָם יָפִיק תְּבוּנָה
נוחי בשלום, יהי זכרך ברוך.