ילדה אהובה

ימי אלול, ימי סליחה. בימים אלה אני מוצאת את עצמי פונה שוב ושוב פנימה, נפגשת עם הילדה שבי, הילדה הלא מרוצה: "למה אני לא מקבלת בדיוק את מה שאני רוצה? למה לא קורה בדיוק מה שתכננתי? למה אני שוב מרגישה לבד? למה לוקח כל כך הרבה זמן לקבל תשובות? למה את לא מדייקת איתי כל הזמן? למה אני לא מרוצה?" בימים כתיקונם הייתי מתרגזת עליה, מאבדת סבלנות, או שהיתי נכנעת ושוקעת יחד איתה, אבל עכשיו, בחודש הרחמים, אני מחליטה לא להיאבק איתה: אל תכעסי אהובה, אם נתנו לך לחשוב אין כאן מקום לאהוב פעם היה זה חלום שאליו מגיעים ממקומות אחרים מחליטה להתייחס לילדה באהבה. מה היא אשמה? ככה היא למדה. שצריך לדרוש, ולהתעקש, ועכשיו ומיד כי לא תמיד מקשיבים לה ומי יודע מה יביא המחר... אני מרגישה את הדרישה, את הצורך המיידי, את כאב ההזדקקות. די, אני אומרת בחיבה, לא צריך לדרוש. יש לך אותי. הנה אני פה, להקשיב לך, לנחם אותך, להבין את מקומך. לתת לך אהבה וחום וסליחה. לא, לא, אל תשכחי גם כשעצוב לך יש לך אותי לא, לא, אל תשכחי אני כאן מחבקת את הילדה שבי מתוך הבנה שהיא לא תרפה לעולם. תמיד תצטרך הוכחה לאהבה, לחשיבותה, למקומה. מבינה שמאבק בילדה שבי חוסם אותי כלומדת, כמתקנת. אי אפשר להתקדם דרך החסימות והמאבק. אם אני רוצה לפרוץ לדרך חדשה, אני צריכה להתקרב ולקבל גם את החלקים העמוסים מילדות. לכי ילדה אהובה אל חופים רחוקים אל חלומות אחרים יש עוד דרכים נסתרות להגיע דרכן לכי איתן אני, הלומדת, יודעת שיש עוד דרכים להתנהל בעולם, זה לא חייב להיות רק בדרישה, בתוקפנות ובכעס. לא רק דרך מאבק. בימי סליחה אלו אני לומדת לסלוח לילדה הנאבקת, לקרוא לה "ילדה", לשמור אותה במקומה המתוחם ולצאת מחוזקת בהבנות לדרכים הנסתרות, למקומות החדשים .

"התיקון, כל חלקיק שניה הוא מתקיים, הוא קל אם לא משקרים לעצמנו, אם מבינים שהעבר הוא עבר וכוחו של הווה בדיוקו" (ימימה אביטל)

יש לך אותי - תיסלם מארחים את אברהם טל