חוזרים לשגרה. לטוב ולרע. למרגיע ולמלחיץ. למוכר ולנדוש.
חוזרים לשגרה, חוזרים למה שהיה.
האמנם?
האם אפשר לחזור למה שהיה? הרי מה שהיה כבר היה, ועכשיו יש את עכשיו והוא חדש לגמרי.
ההיה שהיה, עבר ולא יחזור. מאז עברו עלינו חגי תשרי. התחדשתי בראש השנה, סלחתי ביום כיפור, התגמשתי בסוכות ושמחתי בשמחת תורה. החגים עברו דרכי והשפיעו עלי מטובם ואני השתניתי קצת.
אז אני לא חוזרת, לא משחזרת, לא מעתיקה.
עכשיו זה זמן חדש, זמן אחרי החגים. אז מה עושים אחרי החגים?
גם ימימה אביטל שואלת: "מה עושים הלאה? איך ממשיכים מחשוון להמשכיות ביום יום כשכל יום מבּוֹקֶר להיטיב עם עצמה?"
בחגים למדנו להתחבר אל הטוב, לראות טוב, לתת טוב. ואֶת היכולת הזאת אני מוזמנת להמשיך הלאה, לחודש חשוון שמגיע בסוף השבוע הזה, לימי הסתיו המתקצרים, לחזרה לעבודה וללימודים.
"להמשיך לתת מעצמה תשובה כמקשיבה, מבינה ועונה"
אז בעצם זו לא חזרה, זה המשכיות של טוב. וגם שיגרה אין ממש, כי כל יום הוא יחיד ומיוחד, בכל יום יש הזדמנות לפגוש מישהו חדש, לענות תשובה חדשה, לנסות משהו שעוד לא עשיתי. ואפשר עוד משהו חדש, אפשר להתייחס באופן חדש אל העומס שלנו. זה שכל הזמן מכעיס אותנו ומחליש אותנו ומבלבל אותנו. אפשר להסתכל עליו אחרת. אפשר לראות אותו כשארית מפעם שלא קובעת להיום. אפשר לראות אותו כהזדמנות לתיקון, אפשר לראות אותו כצל שלא יכול לעמוד בפני האור שאני נושאת.
אחרי החגים זה עכשיו, זה כל יום, זה 365 אפשרויות להיות שמחה ושקטה.
כמה טוב שהגיעו אחרי החגים.
מוזמנות להצטרף לקבוצות הלימוד בבנימינה, זיכרון וחיפה, וגם להיות איתי פה בהסכמה לשינוי המבורך, בהסכמה לישרות הלב, בהסכמה להיות טובה לעצמך
"במסע שלא נגמר, בין שדות הצל ושדות האור
יש נתיב שלא עברת ושתעבור
שעון סמוי מן העין
מצלצל לך
לא נשלמה אהבתך.
אחרי החגים יתחדש הכל." (נעמי שמר).