ופרצת

פריצה- מילה שמתקשרת בד"כ לגניבה, לאלימות, לחדירה לרשות הפרט, אבל בלימודי ימימה גם למילה הזו יש משמעות מחזקת. כשימימה מדברת על פרִיצה היא מדברת על דרך להתקרב לעצמי, על אפשרות להגיע אל הפנימיות העמוקה, על ההזדמנות לגלות בעצמי מקומות ששכחתי שקיימים. ימימה מבטיחה לנו שלכולנו פנימיות באור והסיבה שאנחנו לא תמיד מחוברים לאור הזה היא שהדרך אליו חסומה. חסומה ע"י כעסים, ע"י הצדקות, ע"י רגישות יתר, ע"י סגירות ותוקפנות והססנות. הדרך אל האור הפנימי חסומה ע"י העומס. לפעמים נראה שאין מעבר, שאין שום אפשרות להגיע אליו, אל האור הפנימי. לפעמים אנחנו כל כך רחוקים שאין לנו כבר שום אמונה שהוא קיים בכלל האור הזה. וימימה אומרת לנו, כן. הוא קיים. הוא קיים בך ואצל בן זוגך, ואצל החברות והחברים. ואת יודעת מה, הוא קיים גם אצל האיש המעצבן שעקף אותך בתור, ואצל השכנה מלמעלה שתולה כביסה מטפטפת על שלך ואצל הנהג שחתך אותך בכביש. לכולם פנימיות באור, ואפשר להגיע אליה. הדרך אל הפנימיות הזו חסומה בגלל המחשבות העמוסות, בגלל הלב הסגור, בגלל הקשב שמקשיב לשכנועי הנפש, בגלל שאני לא מוצאת כבר את הרצון להיות באור הזה. ואת החסימה הזאת אפשר לפרוץ. פריצת הדרך תגיע כאשר נהפוך את ההפוך. היא תגיע דרך הבנה טובה שתהפוך את המחשבה העמוסה, למשל: "איזו הזדמנות יש לי" במקום "השתבשו לי כל התוכניות". היא תגיע דרך הפרדת העומס שתאפשר פתיחת הלב, למשל: "האיש הזה כנראה במצוקה גדולה" במקום "למה החוצפן הזה נכנס לפני לרופא, זה לא התור שלו" היא תגיע דרך זיהוי הקשב החסום והקשבה ממקום חדש, למשל: "יש לו רעיון חדש, מעניין" במקום "למה הוא לא מסכים איתי?" היא תגיע דרך חיבור חדש לרצון שלי, למשל: "אני רוצה לחזור לשקט שלי" במקום "אני רוצה שיעשו מה שאני אומרת עכשיו!"

ימימה מאמינה שכולנו רוצים להיות בטוב, שכולנו רוצים למצוא את הדרך אל האור המיטיב ולא להישאר בכעס ובסערה כל החיים. הכול טמון בך, אומרת לי ימימה, הכוח והאור והחיבור והשמחה. הכול טמון אך נחסם במערכת מילדות. בואי תפרצי את הדרך, תפרצי את החסימה, תחזרי להיות את. אני מקבלת את ההזמנה. באמת, כמה אפשר להמשיך לסבול? אז אני מחפשת את ההבנה הפורצת. היא מגיעה אם אני מפסיקה להתנגד לה, מפסיקה להסביר לעצמי כמה אני צודקת, מפסיקה להילחם בעצמי ובכל העולם. לכל אחת ואחד ההבנה הפורצת שלו, יש כאלה שמחפשים את הרצון המהותי, יש כאלה שפועלים דרך הרגש המהותי, יש כאלה שכלי הקשב עובד הכי טוב בשבילם, ויש שמחשבה נקייה מסדרת להם את הראש. אבל בכל ערוץ שאבחר אגיע לעיקר. אמצא דרך להתקרבות לעצמי, לקבלת עצמי, לנתינת רגש לקיומי, לחיבור כל החלקים שבי בכוחם ובאורם. וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל-מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה (בראשית כח') שנזכה לפרוץ את החסימות המרחיקות ולהתחבר לברכה, להיות ברכה, להביא ברכה.