הקיץ של ימימה - מחוברים

חודש זה הרבה זמן או מעט זמן? חודש אחד נשאר עד לסוף החופש הגדול. בעיני בתי בת ה17 זה ממש מעט זמן, בעיני הורים לילדים קטנים חודש זה המון זמן. מעט או המון, זהו הזמן שבו נבלה הרבה ביחד כמשפחה. אם זה בנסיעות, בנופש, באירוח או בסלון הביתי. בחודש הזה נצטרך להסתדר, להתרגל, לקבל, לוותר ולהחזיק מעמד. אז איך עושים את זה? איך מחזיקים מעמד כשאנחנו מחוברים בתוך הביחד המשפחתי הצפוף? בתוך הדרישות השונות, הרצונות הסותרים, הרעש והבלגן? ימימה מלמדת אותי את האפשרות של "שינוי תדרים". במקום להיות דרוכה להפרעה, נרעשת מהרעש, רגישה לבלגן ומתוחה מעוד יום שמגיע, ימימה מלמדת אותי על האפשרות של להיות במנוחה. מנוחה של המערכת האישית שלי, מנוחה מתוך בחירה. במקום להיאבק- לאפשר מרחב קיום. במקום לדרוש- לתת כבוד. במקום להתנגד- להסכים. להסכים להפסיק לכעוס, להפסיק לסעור. להסכים להפסיק להיות נגד- נגד עצמי ונגד אחרים, להסכים להיות בעד. וכל זה למה? כי הכעס, הסערה, ההתנגדות והדרישה מחלישים אותי מאד. מרחיקים אותי מהטוב שבי, מהשמחה, מהמנוחה. כל התנגדות שלי לאחרים או למה שקורה היא בעצם התרחקות- התנגדות להתקרבות. לא מתקרבת לטוב שבאחרים, לא מתקרבת לטוב שבי, נשארת רחוקה ומאד לא מרוצה. אז מה אני מבינה? אני מבינה שהילדים שלי, יש בהם כל כך הרבה מתיקות וטוּב ויופי, שנעלמים מעיני כשאני מתרחקת. אני מבינה שבן הזוג שלי יש בו חוכמה וכישרון ואהבה ויכולת, שאני לא מזהה כשאני נסגרת. אני מבינה שבתוכי יש יכולת הכלה והסכמה ונתינה ושקט, ואני לא יכולה להגיע אליהם כשאני לחוצה. אז מה עושים? שינוי תדרים. שינוי תדרים מתוך כבוד. כבוד לילדים שלי, עם הרגשות שלהם, ההעדפות שלהם, הרצון שלהם. כבוד לבן זוגי על הדרך שלו, על היכולת שלו, על נתינה שלו. כבוד לעצמי על ההסכמה שלי להיות נוכחת, על הכוח שלי, על האהבה שבי. ומשם יתחיל חודש של כבוד, כבוד לקיומו של כל אחד, ליכולתו ומקומו. שיהיה החודש אחרון לחופש חודש של מרחב קיום, אפשרות והתקרבות. להתראות בשבוע הבא,