הפרעה שלי יושב על כסאו בראש שלי ומנהל אותי ביד רמה. מה שרציתי לא קרה? מיד הוא מוציא לי גזר דין של "את חסרת ערך". מה שלא רציתי קרה? מיד יוצאת פיסקת "את לא חשובה ולא אהובה".
לפרעה שלי אין רחמים ואי אפשר לבקש ממנו להתגמש או להתחשב. הכל נחרץ וברור ולרעתי. לפרעה שבראש שלי יש לב קשה וכל כישלון או פספוס מקשה את ליבו יותר: את לא טובה, לא יכולה, לא מצליחה.
והנה אנחנו בשבוע שלפני חג הפסח, בשבוע שלפני חגיגת היציאה מעבדות לחירות ואני מבקשת להשתחרר מהפרעה הזה, לצאת לדרך חדשה ללא נוגש שיושב בראשי וחורץ את דיני.
מימימה אביטל זצ"ל אני לומדת שהפרעה הזה הוא רק צורת מחשבה. צורה אחת של מחשבה. מחשבה מחלישה ומפרה, אך היא אינה האמת.
ליד המחשבה הזאת יש עוד מחשבות, ליד הרגש הפוסל יש עוד רגשות.
אנחנו בפסח וזהו זמן תיקון הנפש. זה הזמן לנקות מהראש את המחשבות הפרעוניות האלה, זה הזמן לחזק את הכוח הפנימי, להעלות את מצב הרוח והכי חשוב- לשים מולי את הכוונה. הכוונה להיות טובה לעצמי, שמחה בקיומי, מודה על הטוב שקיים כל הזמן.
הכוונה הזו משחררת את הלב מכיווצו ונותנת למילים של פרעה הפנימי לחלוף.לא הצלחתי- משהו אחר יגיע. לא קרה- משהו אחר יקרה. מאד כאב לי? מרשה לעצמי לחבק את הכאב ולהזכיר לעצמי להתקדם אל שמחת הקיום.
השחרור ממצרים, מהמקום הצר של המחשבה הביקורתית והשיפוטית מגיע מתוך הידיעה שהמרחב הגדול קיים, תחושת הטוב מחכה לי, ואני המושיעה של עצמי.
לאט לאט, יום יום, אני מתקרבת בסבלנות, מוכנה לשחרר עוד קצת אחיזה ופותחת את השער לטוב חדש שמחכה להיכנס.
