הכל לטובה- איזה משפט שחוק ואפילו מעצבן.
הכל לתיקוני- איזה משפט נדוש וגם משעמם.
כך זה יכול להראות כשקוראים אותם בקריאה הרגלית ואוטומטית. מה כבר חדש?
אבל אם נעצור רגע, אם נסכים להקשיב באמת למילים, למשמעות, אולי נגלה עומק נוסף, אולי המילים יעזרו לנו להתרומם מההרגל, השיעמום והעצבים.
הכל לטובה
זו הסתכלות דרך הטוב. הסתכלות שמעידה שאני במקום טוב, הסתכלות שמאפשרת ראיית היש הקיים תמיד, על צורותיו השונות.
הכל לטובה זו הסכמה לקבל את המתרחש שלא בשליטתי, לקבל את האחר עם הבחירות שלו, לקבל את עצמי עם מה שיכולתי לעשות.
זו תפיסת עולם שמאפשרת לעולם להתנהל בדרך שונה ממה שחשבתי, לקחת אותי למקום אחר ממה שתכננתי, מאפשרת לי צמיחה לכיוון חדש שיפתיע גם אותי.
הכל לטובה- גם ובעיקר מה שאני לא מבינה. גם ובעיקר מה שלא בשליטתי, גם ואפילו מה שכואב לי עכשיו.
כשקשה לי לראות מה טוב בענין מסוים, באינטראקציה מסוימת, כשהמתרחש גורם לי סבל אז מגיע-
הכל לתיקוני.
המקום בו אני סובלת הוא המקום של חוסר ההסכמה, הוא המקום של האחיזה, הוא המקום שמתעקש שהמציאות טועה ואני צודקת, שהאחר מגזים ואני מדייקת, שזה פשוט לא בסדר מה שקורה. לא בָּסדר שלי.
וכאן מגיע התיקון- לקיחת אחריות על הסבל שלי, היכולת לשנות נקודת מבט, הפרדה בין הרצונות שלי שהם אולי הרגליים, מופרזים, שתלטניים ובין המציאות שאומרת: את לא בכיוון. חשבי מסלול מחדש.
המצבים שבהם אני מרגישה שזה ממש לא טוב מה שקרה פה עכשיו: מקום העבודה אליו לא התקבלתי, הבחור שלא מחזיר טלפון, המסיבה אליה לא הוזמנתי, כולם מצבים שעוזרים לי להתאמן: מה קשה לי? מה מפריע לי? מה מזה באחריות שלי? מה אני יכולה לשנות שקשור להסתכלות שלי? ולבסוף- מה זה מאפשר לי.
הכל לטובה זה משפט שמחזיר אותי למציאות, לכאן ועכשיו
הכל לתיקוני זה משפט שמעורר אותי לעבודה הכרתית
כבר צריך להתעורר, לחיים טובים ומחזקים.