היא רק רוצה....

שיר השנה, מבחינתי, הוא השיר החדש של עומר אדם ומשה פרץ: היא רק רוצה לרקוד. ולא רק בגלל הקצב, החגיגה והשמחה שהוא מביא איתו אלא דווקא בגלל המסר. אין מה לעשות איתה, איפה לא תיקח אותה, עם כל הכבוד ויש לה כבוד, היא רק רוצה.... לרקוד. במקרה של הגברת המסוימת הזאת.

וואוו. איזו הרגשה נפלאה זו שיש משהו שממלא אותך לגמרי, שאת לא צריכה כלום חוץ ממנו. לא כסף, לא מעמד, לא שיגרה, לא להיות כמו כולם- רק זה. משהו שהוא לגמרי שלך, שלא תלוי ב.... משהו שהוא רק בשבילך, לא למען ... משהו שבשבילו את שוכחת הכול, חופשייה מהכול, נותנת הכול. משהו שבזכותו את יפה וסקסית ושמחה ומאושרת.

מהו ה"לרקוד" שלי?אני שואלת את עצמי. האם יש לי דבר כזה בכלל? הדבר שמבטא את כולי, את עצמי, את מהותי? מהי דרך הביטוי שלי? מה מקור שמחת הלב שלי? מה הוא הדבר שאני בשום פנים ואופן לא יכולה לוותר עליו? מהו הדבר שאני הכי הכי רוצה? שאלות שאלות שאלות.... ככל שהשנים עוברות אני מגלה שיש לי יותר שאלות ופחות תשובות, סימני הקריאה מתפוגגים וסימני השאלה מתרבים.

אז אני שואלת את מורתי ימימה, מה אני רוצה? וימימה מסבירה לי ש"רצון הכרתי הוא תוצאה מהכרה פעילה שמגדירה אותו מעצם ההתקרבות, רצון נקי מכל רישום מיותר, להבין שזה קיום בזמן, ככוח ותנועה שנמצאים בך או בהבנתך לדיוקך כלפי קיומך בזמן"

החודש אני בת 50. בעוד שבוע מתחילה שנה חדשה וימימה נותנת לי מתנה: את רוצה לדעת מה את רוצה? תחיי. תחיי באמת, בלי מיותרים. תתקרבי, תתקרבי לעצמך דרך דיוקים. תקשיבי, תקשיבי להבנותיך המֵחַברות. תאהבי, תאהבי את עצמך כפי שאת.

בפאתי חודש אלול, רגע לפני תחילת השנה, לכבוד יום ההולדת שלי אני מחליטה. אין מה לעשות איתי, לאן שלא תיקחו אותי, אני רק רוצה: ללמוד, לכתוב, להתקרב, להתאהב.

עומר אדם ומשה פרץ - היא רק רוצה לרקוד