"הגיע הזמן לשכוח את מה שהיה קודם" אומרת לי ימימה, את כל המאבקים, את חוסר ההבנה, את החסימות, את הכאב והעצב.
הגיע הזמן לשכוח את מה שהיה קודם, אומרת לי ימימה, והיא מתכוונת, שהגיע הזמן להפסיק לחיות בעבר ועכשיו הזמן להיות כאן, ברגע זה, בהווה, בהוויה.
אבל איך אפשר לשכוח? הכאב כואב, העלבון צורב, הלב פוחד, המחשבה אומרת: כבר נכווית פעם, תזהרי!
איך אפשר לשכוח את מה שעיצב אותי, את מה שהשפיע עלי, את מה שנלקח ממני, את מה שנחסך ממני? איך אפשר לשכוח את כל זה כשזה חי וקיים בתוכי, רוטט וכואב?
ימימה מלמדת אותי שלזכור או לשכוח זו בחירה שלי, ומה שאני עושה עם הזיכרון או השכחה זה גם בחירה שלי.
אם אני בוחרת לזכור ולהתענות, לאחוז בכעס ולהיות ניזונה ממנו, לשמור על העלבון כנותן לי זכויות, לכאוב את מה שנלקח ממני כל יום וכל רגע- כך יראו חיי. מלאים בכעס, בתסכול, בחוסר אמונה. אני אתנדנד בין תקוה לאכזבה, בין עליה לירידה.
אני יכולה גם לבחור לזכור ולתחם, לתחם את הדבר כמשהו שקרה. קרה כי כך היה, קרה בלי אשמים, קרה כי זה מה שיכולתי אז, כי זה מה שהבנתי אז, כי זה מה שהרגשתי אז. בלי לשים על זה תווית של טוב או רע, בלי להתנצל, בלי לחפש התנצלות מהאחר. זה קרה, נקודה. ומה עכשיו? מה אני יכולה לעשות עכשיו?
ויש אפשרות לשכוח. לשכוח ממקום של הבנה. לשכוח ממקום שאומר: אלה חוטי סבך, הם חוסמים אותי, הם חונקים אותי, הם מצרים את מקומי, אין לי מה לעשות אתם. יש בי קנאה, יש כעס, יש עלבון, יש דרישה שהעבר יהיה אחר. כל אלה מיותרים לי עכשיו. אני שוכחת מהם.
אני בוחרת בכאן ועכשיו.
אני בוחרת בהפוך להם.
מה עכשיו אני רוצה לעצמי? רוצה טוב. אז תהיי בטוב. במקום שעושה לך טוב, עם אנשים שעושים לך טוב, עם מחשבות טובות.
מה עכשיו אני יכולה לעצמי? לקבל את עצמי, להבין היכן כוחי, להתחבר למהותי הטובה.
מה עכשיו אני שומעת? מילים של הסכמה, של הבנה, של קבלה.
מה עומד לעזרתי? הָמְתָנה. לתת זמן לזמן לעשות את עבודתו, לתת לקב"ה מקום להנהיג את תוכניתו.
סליחה. סליחה לעצמי על כל הכאב שנשאתי ולא הרפיתי, על העומס שהוספתי עם השנים.
שחרור. שחרור תחושת הצדק שבערה בי כל השנים ושרפה אותי מבפנים, שחרור הידיעות הקודמות שלא מוסיפות כלום לחיי העכשוויים.
דיוק. דיוק המחשבה, דיוק הרגש ודיוק הרצון. איפה אני היום? מה מתאים לי עכשיו מכל מה שקיים בי ובחיי?
הבנה. למשל הבנה שימימה מעניקה לי בטובה: "זה כל כך קל לבחור באמת להיות טובה לעצמך, להיות נדיבה לעצמך". ההבנה שהנתינה לעצמי היא קלה, היא קיימת בשפע, היא ממלאה ומזינה, מחזקת ומגדילה. היא גם לא עולה, לא כסף, לא אנרגיה, לא זמן, לא שום משאב. היא קיימת כל הזמן ואני יכולה להשתמש בה עפ"י יכולתי.
אם אני צריכה זמן, אני אמתין. אם אני צריכה תשובה, אני אקשיב. אם אני צריכה שקט, אני אבחר בו.
הגיע הזמן לגדול לא רק בשנים אלא גם במעשים. הגיע הזמן לבחור בָּאמת. לבחור בעצמי.