מה ששלך שלך, מה ששלי שלי
ערבוב עם השני מכלה את כוחותיי. גורם לי להקשיב לקולות שהם לא שלי, להרגיש רגשות שהם לא מתוכי, לרצות דברים שלא קשורים אלי. ערבוב עם השני מעמיס עלי את הקשיים שלו. העומס שלי עונה לעומס שלו, יוצר תערובת לא מוצלחת של יצרים, רגשות, רצונות, מילים ומחשבות.
נחוצה הפרדה. הפרדה שמסמנת איפה אני מסתיימת ואיפה השני מתחיל. בנפרדות אני יכולה להתחבר לכוחותיי מחדש, לתחם את העומס שלי, לחזור אל הלב הטוב, אל המחשבה הבונה. משם אפשר להקשיב. עכשיו יש לי יכולת להקשיב על נקי, יכולת לעזור במידה המתאימה, יכולת הפעלת שיקול דעת.
תיחום המקום שומר על סדר ואיזון
לא לפחד מההפרדה. היא לא יוצרת ניתוק או דחייה. להיפך, היא יוצרת מידת רוחק המאפשרת התקרבות במידה. התקרבות לעצמי והתקרבות לשני. הפרדה מהעומס שלי ושל השני מאפשרת התחברות לחלקים הטובים שבי, לדברים המשמחים בחיי, למקומות שבונים אותי, שמחזקים אותי. מתוך כך ההתמודדות עם הדברים שיגיעו תהיה קלה יותר, יעילה יותר, מדויקת יותר.
ההפרדה באה לשחרר מהתלות באחר, לחזק את המקום האישי, להחזיר איזון למערכת. אז מגיע השקט למערכת היחסים, אין מתח, אין כעס, אין דריסת מקום. נשאר מקום לאהבה, לכבוד, לשמחה, וכוח להמשך המסע.