החופש הגדול שלא נגמר עומד להיגמר ומביא איתו המון התחלות חדשות. פעם ראשונה בגן, פעם ראשונה בבית ספר, פעם ראשונה בכיתה חדשה, בתיכון, בחטיבה ובמגמה. ילדים בתהליך ההתפתחות שלהם חווים כל כך הרבה "בפעם הראשונה". זה מפחיד, זה מרגש, זה דורש התרגלות, הִשתנות, גמישות, וזה חלק מתהליך הגדילה. ואנחנו, המבוגרים? מתי בפעם האחרונה עשינו משהו בפעם הראשונה? כמה מתוך היום שלי, מתוך השבוע, החודש, השנה הוא חדש? כמה אני מסכימה לנסות? כמה אני רוצה לשנות? כמה אני מעיזה לרצות? כולנו נכנסים לשגרה. שגרה זה לא רע, לרובנו. היא מארגנת, היא מייצבת, היא מקנה ביטחון. ככה אני רגילה, כל יום באותה השעה. הולכת לאותה עבודה, מתעמלת אצל אותה מורה, צועדת באותו המסלול, מסתפרת אצל אותו הספר, אוכלת באותה השעה, יושבת באותו המקום, שומרת על שיגרה. שנים. מה רע? ככה אני רגילה, זה נוח לי, זה בטוח לי, זה מתאים לי. שגרה היא לא רעה אבל היא גם מרדימה. אני כבר לא בוחרת, אני כבר לא מתאמצת, אני כבר פחות מאותגרת, פחות נוכחת. ימימה מזמינה אותי להיפרד, ולו לקצת זמן, מהמוכר והידוע. מהבטוח והוודאי. ימימה מספרת לי שרצון הוא- בחירה חופשית לרצות. לרצות באופן חופשי, לא באופן אוטומטי. להסכים לרצות להיות. כל דבר שאפשרי מה כבר יכול לקרות? מקסימום תצליחי. תצליחי להיות במקום אחר. תצליחי לחוות חוויה חדשה, תצליחי ליצור קשר אחר. קודם כל עם עצמך. ואל תפחדי. כי הפחד משתק את הרצון. הפחד הוא החסימה שלא מאפשרת לי לרצות. הפחד משאיר אותי בגן ילדים ולא מאפשר לי לעלות לכיתה א'. אז לפחד הזה, שמאד לא אוהב שמשנים לו, אני אומרת: אני שומעת אותך, אני רואה אותך, אני מרגישה אותך. עכשיו תזוז הצידה. אתה לא קובע. עכשיו אני קובעת. אני, שמכירה את היכולות שלי, שמכירה את ההצלחות שלי, שיודעת שהמציאות שהפחד מצייר היא אשליה ושהאמת גדולה יותר מכל ידיעה. אני שבוטחת בעצמי, בהשגחה, בחיים, אני קובעת. ואני אומרת כן. לשיעור חדש שמגיע, להתנסות חדשה שמזדמנת, לקשר חדש שצץ פתאום, לרעיון חדש שנולד. אני אומרת כן, אני מסכימה לגדול. ובדרך לפעמים אעשה טעויות, ובדרך לפעמים אלך לאיבוד, ובדרך אזיע ואתנשף ואשאל למה הייתי צריכה את זה בכלל אבל בסוף.... בסוף הרצון יקבע, בסוף אהיה במקום חדש. מקום שמאפשר לי להבין עוד, לצמוח עוד, להתחזק עוד. במקום חדש בתוכי.
לחיי ההתחלות החדשות, הפעמים הראשונות, וההתרגשות המעוררת שהן מביאות. לחיי ההצלחה להיות אני.