top of page

בואי שמחה

חג פורים חג פורים, חג גדול ליהודים..

גדול, אבל די קטן. אין בו יום שבתון, אין מצווה אלוהית ואפילו אין נוכחות אלוהית גלויה במגילה. זהו עוד יום רגיל בשבוע, עוד יום עבודה. בחברה החילונית יש פחות דגש על משלוח המנות, על המתנות לאביונים, על קריאת המגילה והכי פחות על מצוות השמחה.

למזלנו, יש לנו את הילדים, שהם לא מוותרים. הילדים מזכירים לנו שמחה מהי. שמחה אמיתית, שמחוברת לאושר, לאפשרות להיות מה שאני רוצה, לָצחוק, לריקוד ולחופש.

לנו המבוגרים קצת יותר קשה להיות שמחים, ועוד כמצווה. איך מגיעים לשמחה? האם צריך לחכות לה שתבוא, ולמה בעצם חשוב לזָמן אותה?

רבי נחמן אמר ששמחה היא עולם החרות, השמחה היא זו שמעבירה אותנו מהגלות, הריחוק, אל החרות ובעזרתה אנו בני חורין, במחשבות שלנו, ברגשות שלנו, בדעות שלנו.

ימימה מלמדת אותי שהשמחה היא כמו תפילה, היא עולה ונשמעת ומתקיימת בכל העולמות.

אז איפה היא השמחה הזאת? ולמה אני לא מרגישה אותה?

השמחה קיימת. היא לגמרי כאן ועכשיו, אבל לפעמים נסתרת מהעין ורחוקה מהלב. היא נמצאת מתחת לדעה הישנה, מתחת לשיפוטיות, מתחת לחסר, מתחת להרגל ולדרישה. השמחה מסתתרת מתחת לכל הפורים שאני הפלתי על עצמי: כל החוקים, כל הנוקשות, כל האחיזות וכל האיסורים.

המגילה מלמדת אותי גם איך לא לשמוח: היא מספרת לי על מלך עשיר המקיים משתה מפואר שלא מביא שום שמחה, אלא תסכול ומריבה.

על שר חשוב שהיה לו הכל אבל כל שמעניין אותו הוא עוד כבוד שמביא לו כעס ורצון להשמדה. על נערה יפיפייה הכלואה בארמון שאינה שמחה אלא נמצאת בהסתרה ובחרדה.

אז איפה איפה איפה השמחה?

השמחה מתקיימת בעכשווי, בהסכמה, בהכרה ליש המתקיים. השמחה מתקיימת ב"נהפוך הוא". באבל שהפך ליום טוב, ביגון שהפך להודיה.

ואני מוזמנת לעשות את הנהפוך הוא שלי, לראות את מה שמתקיים כטוב:

לא ישנתי טוב בלילה, שמחה על הבוקר שמגיע.

עצובה להיפרד מהחייל שנוסע, מודה על הזמן שיהיה לי לעצמי.

מתוסכלת שמחלה לא מאפשרת לי להישאר בשגרת יומי, שמחה על זמן המנוחה שקיבלתי.

כועסת שלא נשמעו לרצוני, מודה על ההזדמנות לנסות אפשרות חדשה.

יש אינסוף אפשרויות למשוך את השמחה לחיי, אך השמחה הגדולה מכולן היא השמחה לשם השמחה. ללא סיבה וללא הוכחה. פשוט לשמוח, כי למה לא?

השמחה, כמו שכותב עגנון: "מוטלת בין הבריות וכל הרוצה יבוא וייטלנה".

האם את רוצה?

מאחלת לנו למצוא את הקבלה, החיוך, את האור המרגיע ושנצליח למלא את המצווה הגדולה של להיות בשמחה.

חג פורים שמח!


2 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

"וְכָל-זֶה, אֵינֶנּוּ שָוֶה לִי"

בקריאת המגילה נהוג להרעיש בכל פעם שמוזכר המן הרשע, כדי לא לאפשר לו להישמע יותר, אך לפעמים כדאי להקשיב לו, להמן, כי הוא יכול ללמד אותנו על החלקים ה"המניים" שבתוכנו. מי הוא המן? אדם המבקש כבוד, שרוצה לה

bottom of page