איפה אני?

אני מכינה שניצלים לארוחת הצהריים ומדברת בטלפון עם קולגה לעבודה. איפה אני? במשרד או בבית? אני יושבת בשיעור ומקבלת הודעת ווטסאפ מחברה. לא מתאפקת, קוראת ועונה. איפה אני? בשיעור או עם החברה? אני מגיעה לתפילה בשבת בבוקר אחרי ויכוח סוער עם בעלי, העיניים קוראות את מילות התפילה אבל הראש עוד מתווכח, הלב עוד סוער. איפה אני? בבית כנסת או בויכוח? חלק יגידו גם פה וגם פה, ימימה תאמר: לא פה ולא פה. היום בשיעור למדנו על תיחום הזמן. כל דבר בזמנו. מה המשמעות העמוקה של המשפט המוכר הזה? לכל דבר הזמן שלו, כל רגע והפעולה שלו, נוכחות מלאה ברגע, בפעולה, בזמן הווה. אין ערבוב עם זמן עבר, אין העברה של התרחשות ממקום אחד למקום אחר, אין מתח, אין בלבול, אין פיזור, אין רגשות אשם. התגובה המקובלת לזה היא: "זה נורא נורא קשה" אז בוא ניזכר למי קשה? מי מסביר לנו שאנחנו לא יכולות? מי משכנע אותנו שכנועים? העומס. לעומס זה נורא נורא קשה. לדיוק, למהות, להבנה זה קל. זה קורה, זה מארגן, זה בונה בתוכי מקום ברור וחזק. תיחום הזמן, זמן הפעולה או זמן ההתייחסות (הדיבור, התגובה, העשייה) מאפשר לי להיות בכל מקום לגמרי אני, לגמרי במלואי. מכינה ארוחת צהריים, בריכוז, בכוונה, ברצון. אז גם זמן העשייה מתקצר, לא נעשות טעויות של הסחת דעת, שום דבר לא נשרף והאוכל יוצא יותר טעים. קובעת שיחת עבודה עם קולגה. מוצאת זמן לשבת בשקט, להתרכז, להיות בקשב נקי לנשמע, ברצון להבנה, במחשבה טובה. השיחה תהיה יותר יעילה, ממוקדת, מדויקת. מנהלת ויכוח עם בעלי, יוצאת מהבית. מתחמת. מחזירה את הקשב שלי לעצמי, לאן אני הולכת עכשיו? מה אני רוצה בשביל עצמי, איפה השקט שלי? נזכרת שהולכת לתפילה כדי להתקרב, כדי להתחבר, כדי להודות, כדי לקבל כוח. משאירה את הויכוח בבית, משקיטה את המחשבות, מנקה את הקשב. קוראת את מילות התפילה: "ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך" ונרגעת. עכשיו אני בתפילה, עם עצמי עם אלוהיי. (וזה יכול להיות גם באימון ספורט. או שיעור ציור, או פגישת מדיטציה). כשאחזור הביתה אחזור כבר אחרת, והויכוח? כבר לא יהיה כזה חשוב. תיחום הזמן מאפשר לא לערבב מה שהיה עם מה שקורה, לא לסחוב כעסים, לא להרגיש אשמה ותסכול. כל דבר בזמנו. כשאני מדויקת במלאכתי אני לא מתפזרת במחשבות על מה לא הספקתי, מה עוד יש לי לעשות, מה לא אמרתי, מה יהיה מחר. כשאני מדויקת במלאכתי אני שמחה עם עצמי. אני מחוברת למהותי, אני נותנת מתוך הטוב שבי. שמחת הלב שלי עונה, הדיוק מתפשט ממני והלאה. ימימה מזמינה אותי להיות. להיות כאן ועכשיו. לנצל כל רגע במלואו, עד תומו ולא לדאוג, תיכף יגיע הרגע הבא וזה שאחריו וזה שאחריו. החיים מורכבים מרגעים, רגעים רבים המאפשרים לגלות את החסדים, המתנות, השמחות הקטנות וגם הגדולות. "ופשוטים ופשוטים הדברים וחיים/ ומותר בם לנגוע ומותר לאהוב , ומותר ומותר לאהוב" (לאה גולדברג)