הימים ימי מאבק הם, ימים שנראים ממש כמו הימים הנוראים. מאבק אזרחי, פוליטי, כלכלי. מאבק בריאותי, קיומי, אישי וחברתי.
מאבק, אנחנו יודעים, זו תנועה של התנגדות, שני כוחות שפועלים זה כנגד זה.
מאבק, לימדה אותי ימימה אביטל, זה התנגדות פנימית. שני כוחות פנימיים שפועלים בתוכי זה כנגד זה.
כמה אפשר לשאת את ההתנגדות הפנימית הזו, את הכוחות המנוגדים שבתוכי? בסוף זה חייב להתפוצץ. או שאני קורסת או שאני רבה עם מישהו. כי למאבק יש מחיר.
אנחנו לומדות שמאבק שייך למיותר, ותמיד בקבוצות עולה השאלה: אבל אם המאבק צודק? אם באמת נעשה עוול? איך אפשר לשתוק? הרי ככה משתנה ההיסטוריה. אני מנסה להסביר את ההבדל שבין שמירה על תיחום והפרדה ובין מאבק. בין בניה של מקום אישי ובין מאבק. על ההבנה שמאבק שגורם פירוד ושנאה הוא מאבק שעולה ביוקר.
לפעמים הכוח של המאבק הוא כה גדול עד שאי אפשר לעצור אותו, אבל יש לזכור שתמיד יש מחיר. אישי, חברתי, כלכלי, בריאותי.
בסוף השבוע האחרון "נקלעתי" למאבק. מאבק חיצוני שהדהד פנימה. משהו קטן, מקומי, אישי, בלי קשר ישיר לקורונה. בלי שרציתי ובלי שהתכוונתי נוצר מאבק ביני ובין חברה. היא כעסה כי נפגעה, אני נפגעתי כי כעסה. תוך שניה וחצי החל בתוכי מאבק.
הרבה "אבל" היה במאבק, הרבה "זה לא הגיוני", הרבה "היא ממש מגזימה", הרבה חוסר שקט וחוסר מנוחה. והאמת, כמו תמיד, היתה מונחת לה בין שתינו. האמת שלה והאמת שלי, שרואה, כל אחת, רק את הכאב של עצמה.
מקום קשה הוא המאבק. ככל שאוחזים בו יותר הוא נהיה קשה יותר. ככל שמתעקשים יותר הוא מכאיב יותר, מקום מעלה אבק, המאבק. אבק שמסמא את העיניים וחוסם את הנשימה. במילותיה של ימימה אביטל זצ"ל: "מתח בגלל מרכיב או פגיעות בלב הופכים את כל המערכת רגישה, נסגרת, מתוחה בעורקיה".
הדרך היחידה שאני מכירה לפתור מאבק היא להניח לו. לתת לאבק לשקוע, להרגיש את הכאב שהוא לגמרי שלי ולדעת שגם בצד השני יש כאב, ולהתכוון לטוב.
איזה טוב יכול להיכנס כאן? האם יש לי דרך להיות טובה עם עצמי (דרך של קבלה, המתנה, רכות, נתינה). האם יש לי דרך להיות טובה עם השני? (דרך של המתנה, הבנה, הסכמה, ראיה חדשה). מה כן יכול לקרות עכשיו? מה כן מתקיים?
בסופו של סוף השבוע הבנתי כמה החברה חשובה לי, כמה אני רוצה להקל על כאבה. בלי אבל, בלי חבל, רק רגש של רצון להתקרבות ואהבה וכשהרצון נמצא גם הדרך מגיעה.
אני מנסה ללמוד מהמאבק הקטן שלי על התמודדות עם המאבק הגדול, הלאומי. אני מנסה ללמוד למצוא טוב, רכות, חמלה גם בתוך המאבק הזה. מאבק בלא נודע, בוירוס פצפון שמוציא את כולם מדעתם וממקומם.
מי יתן ונמצא את הדרך חזרה למקומנו הטוב, לשקט שיכול לסלוח, לנתינה שמבקשת חיבור. את הדרך אחד אל השני.