מחשבה מתנגשת עם לב
רוצה ומפחדת, מתקרבת ומגזימה, חושבת ומהססת, אומרת ולא מתכוונת, מתכוונת ולא אומרת.
כל כך הרבה דרכים להחליש את עצמי, לצמצם את מקומי, לסתור את קיומי.
ימימה מזמינה אותי להתקרב לעצמי,להכיר את עצמי באמת. להיות בזמן עכשווי ובמקומי האמיתי: מהו הכוח שלי? מה המחשבה הטובה שלי אומרת? מה הטוב שבלב שלי מאיר?
תעצרי רגע, תסתכלי פנימה.
איפה את? מה נכון לך? מהמקום הנכון הזה אני יכולה לזהות גם את ההפוך לו. המקום שמוריד אותי.
רוצה להיות מורה טובה. ואז מתעורר ההיסוס: האם אני מבינה נכון, הבלבול: אולי זה חומר לא מתאים, ההקטנה: איך אני יכולה ללמד את זה?
"לתחם את העומס כי הוא מוריד את כוחך
ודיוק כלפי עצמך מעלה את כוחך"
מתחמת: היסוס, בלבול, צמצום, ביקורת- לא שייכים למקומי כמורה.
מדייקת: פותחת את הלב, מנקה המחשבה. קוראת את המילים ממקום הכרתי, מקום בו אני מכירה ביכולתי. ופתאום הכול ברור.
התקרבות ונתינה לעצמי מתחילות שרשרת של דיוקים.