"האדם נושע על ידי אהבה ובאהבה" (ויקטור פרנקל)
כוחה של האהבה.
המון שירים נכתבו על האהבה ונפלאותיה. דווקא אצל ימימה המילה אהבה לא מוזכרת לעיתים קרובות. ימימה דברת על כוחו של הלב, נתינת הלב.
הלב שלנו, הפועם כל יום וכל דקה, עמוס כל כך לעיתים. עמוס באשליה, בציפייה, באכזבה ובכאב. כל העומס הזה מעמעם את אורו של הלב, שנמצא שם חבוי, מחכה להתגלות.
בתהליך הלימוד מתנקה לו אט אט העומס המחשיך הזה ואורו של הלב מתגלה. באורו של הלב הדברים נראים אחרת: המילים לא מאיימות, המשימות לא מפחידות, הכוח שלי יותר ברור, הדיוק מגיע בקלות.
הלב מתרחב ונפתח, המחשבה מסכימה לאהוב, לא מחפשת את הסיבות להתנגד ולכעוס, הרצון מסכים גם. מסכימה לאהוב, רוצה להתקרב, מבינה שהאהבה זה כוח שטמון בי.
ימימה קוראת לזה "נושאת רגש כלפי הקיום", מתקרבת לעצמך, מתקרבת לזולת.