פסח. חג החירות, חג האביב, חג המצות, חג הנקיונות… לכל אחד יש את המשמעות שלו לחג הפסח. בשבילי במשך שנים משמעות החג היתה: החג שאי אפשר להשיג בו לחם. לא יותר. בשנים האחרונות, עם ההסכמה שלי להתקרב ליהדות מתוך בחירה ולב פתוח אני מגלה בחג משמעויות נוספות:
חג החירות- החירות לבחור. הבנה שהתגובה שלי, הרגש שלי, המעשה שלי- כולם הם הבחירה שלי. אם הם לא טובים לי, אפשר לבחור אחרת.
חג האביב- השמחה שבהתחדשות. החיים מאפשרים המון הזדמנויות להתחדשות, בחירות חדשות, התנסויות חדשות, למידה חדשה, הסתכלות חדשה על החיים. תקופת האביב מזכירה לי את הלבלוב המתאפשר כל שנה מחדש.
חג הנקיונות- הזמן בשנה להיפטר ממחשבות לא נחוצות, מרצונות לא רלוונטים, מאחיזות שמכבידות, מכעסים שסוגרים את הלב, ממילים מרחיקות. מכל המיותר המתאפשר.
חג המצות- מצות: הבצק שלא החמיץ. מהו הבצק שהחמיץ? בשנים האחרונות אני
בוחרת למצוא משהו אחד שהחמיץ בעיני במשך השנה, משהו שהיה חשוב ומשמעותי ועכשיו אני יכולה להשאירו מאחור, לצאת לחירות בלעדיו.
לפני כמה שנים היתה הפעם הראשונה שהבנתי את משמעות ה"חמץ" בצורה כזו. זה היה בתחילת האביב, מיד לאחר הסיילים של סוף החורף. אז הבנתי שהרצון לקנות ולהתחדש בחפצים חדשים החמיץ לו. גיליתי שאני לא באמת מוצאת אושר ושמחה ברכישות האלה, אלא יותר באלגן בארון.. בשנה אחרי זה החמיץ לו הלחם הלבן, הסוכר הלבן, השומנים, והאוכל התעשייתי. השנה גיליתי שהצורך שלי להיות נוכחת כל הזמן בחיי ילדי והרצון שלי להיפרד מהם כמה שפחות- החמיץ (ותודה לצה"ל ולאגודת "איילים" שעזרו לי בכך). השנה אני חוגגת את פסח באביב היפני, חופשיה מעוד מחשבה מגבילה, שמחה ובטוחה שילדיי מחובקים בישראל ע"י משפחה אוהבת.
"וַיַּעֲשׂוּ אֶת הַפֶּסַח בָּרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בֵּין הָעַרְבַּיִם בְּמִדְבַּר סִינָי כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת משֶׁה כֵּן עָשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:"
החודש, חודש ניסן, נקרא בתורה החודש הראשון. הוא בעצם ראש השנה של בני ישראל החופשיים. מאז ועד היום, יש לנו הזדמנות בכל שנה בחודש ניסן, להודות על החופש בחיינו, לזכור את העבדות שבחיינו, לנקות ככל שמתאפשר את המיותר, להיפרד ממה שהחמיץ, ולהתחיל את השנה בצמיחה חדשה.
חג שמח לכולם!