איך הלב נפתח?

הלב האנטומי שלנו בנוי מחדרים, מחיצות צינורות וקצב פעימות קבוע שמכניס ומוציא את הדם לעורקים. הלב האנטומי שלנו יודע מה לעשות, איך לעשות ומתי לעשות כדי שנרגיש טוב, נחיה טוב ונפעל בטוב. ומה עם הלב הרגשי שלנו? האם גם הוא יודע מה לעשות על מנת שנהיה בטוב?

היום בשיעור התבונַנוּ על הלב. הלב ושני מצביו: לב פתוח ולב סגור. ימימה מלמדת אותנו שלב פתוח הוא לב החוזר למימדיו. הלב הפתוח הוא מצבו הטבעי של הלב. אז הוא בכוחו, בנתינתו, בשמחתו. אז הוא מאפשר לי לפעול מתוך הטוב. לב פתוח מאפשר לי לראות את השני בכעסו ולא לכעוס עליו. לב פתוח מאפשר לי לראות את השני בדרישתו ולא לדרוש ממנו לב פתוח מאפשר לי לראות את השני בסגירותו ולא להסתגר מולו. לב פתוח מאפשר לי להישאר במקום הטוב והשקט שלי ולהבין... ההבנה היא תשובת הלב, הלב הנדיב, הלב האדיב. תשובת הלב מתחברת למחשבה וביחד יש הסכמה. הסכמה להיות בטוב. מכירים את המקום הזה כשהלב פתוח? את ההרגשה שהכול בסדר ומה שקורה מתקבל, ושאפשר לפעול בשמחה מול כל סיטואציה? איזו הרגשה של שקט, של רווחה, של יכולת, כמה מקום יש בתוכנו פתאום.

ולב סגור. מה הוא מרגיש? האם הוא מרגיש בכלל, האם הוא מוכן לקחת את הסיכון ולהרגיש? או שאולי הוא אוטם את עצמו ומסתגר, מתרחק וננעל. ואז אין מקום לרגש. ואז הכול מגיע ממחשבה סוערת, מרצון מופרז, מקשב לכאב האישי. לב סגור הוא לב צר, הוא נמצא במיצר. אין לו מקום, אין לו חיבור, אין לו יכולת לתת, לא לאחרים ולא לעצמי. מכירים את המקום הזה כשהלב סגור? מכירים את ההרגשה? החיים מרגישים כמו שממה חרבה. הכול נראה נורא ואין תקווה, יש רק מקום לכעס,לאכזבה ולייאוש.

שני המצבים טמונים בליבי. שניהם באים לידי ביטוי בעולמי. בידי זכות הבחירה. במה אבחר? לפעמים אבחר בסגירות. לפעמים החוץ נראה כל כך מאיים ומבלבל שאני בוחרת להיסגר ולהישמר. באותו רגע אני גם סוגרת את המעבר לכוח שבי, לנתינה לעצמי, לרגש כלפי קיומי. באותו רגע אני מאפשרת לעומס להשתלט על ליבי. לפעמים אבחר בפתיחות. אוכל לראות את הקושי, הכאב, הכעס המתעורר ואדע לעצור. לא לשם אני רוצה ללכת. יש עוד נתיב בדרך. אני עוצרת, ממתינה, נושמת ומחליטה: אני בוחרת בטוב. אני נותנת לעצמי את הזכות לקיומי, לשמחתי, להנאתי. אני מודיעה לעומס: לא עכשיו. עכשיו הלב שלי נפתח. עכשיו אני בוחרת לאהוב. את עצמי, עם הקושי שלי, עם הכעס שמתעורר לפעמים, עם הדמעות שכמעט ויורדות. עכשיו הלב שלי נפתח להסכמה, לקבלה ולנתינת רגש לקיומי. הלב הפתוח מאפשר את הדיוק, מגיע מן הדיוק ומלמד אותי דיוק חדש. כך אני נבנית, מתחזקת ומדייקת יותר ויותר. שנמשיך בדיוקים המחזקים עד שבוע הבא, אז נפגוש את הקשב.


0 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול