עם קשה עורף

בפרשת כי תישא בספר שמות, אנו קוראים על משה הנמצא על הר סיני. הימים ימי טרום יום הכיפורים, וממש כמו בימינו אנו, הוא מבקש מה' שיסלח לבני ישראל (על חטא העגל).

"וַיֹּאמֶר אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲדֹנָי יֵלֶךְ נָא אֲדֹנָי בְּקִרְבֵּנוּ כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא" 

משה מכנה את עם ישראל: עם קשה עורף.

עד לא מזמן חשבתי שזהו כינוי מפוקפק לעם עקשן, שהולך עם הראש בקיר, לא מקשיב, לא מבין.

אבל בשנה האחרונה אני מתחילה לחבב את הכינוי, לראות את הטוב שבו.

עם קשה עורף זה עם שמתחיל לחרוש את שדותיו בעוטף שבועיים אחרי הטבח האיום. עם קשה עורף זה עם שמעבד את מטעיו גם כשמעליו שורקות הרקטות בצפון.

עם קשה עורף הוא עם ששולח ספורטאים לאולימפיאדה גם כשהוא במלחמה וחוזר עם מדליות, ועוד יותר הרבה מדליות באולימפיאדה הפראלימפית.

השבוע ראיתי ממש מקרוב את כוחה של תכונת הקשה עורף, להתעקש ולא לוותר. השבוע חיתָנו את בננו, חתונה שתוכננה כמובן חודשים מראש. כל השבוע האחרון לא ידענו אם תתאפשר החתונה (ליד נתניה)או לא. כל השבוע המשכנו בהכנות כאילו כן, ברור שכן, תהיה גם תהיה- ואכן היתה.

יום קודם חִיתְנו בת דודתי ובעלה את בנם. החתונה תוכננה להיות בכרם הזיתים המשפחתי. שלושה ימים לפני האירוע התברר שהמיקום לא בטיחותי. הזוג הצעיר לא ויתר והחליט שהחתונה תתקיים במועדה במיקום אחר. ואכן כך היה, תוך שלושה ימים החתונה עברה למיקום שנראה בטוח והתקיימה במועדה. במוצ"ש שוגר טיל לאזור בו היתה החתונה.

כאלה אנחנו, עם קשה עורף שבוחר בחיים, בוחר להמשיך, לא מוותר ולא מתייאש. עם שעומד מול סיכונים ובוחר להתמיד במה שחשוב לו ובמה שהוא טוב. ונכון, אנחנו גם חוטאים: בחטא היוהרה, בחטא הזלזול, בחטא וישמן ישורון ויבעט, בחטא הפירוד והשנאה. חוטאים וגם נענשים, קשות.

אך קשיון העורף שלנו הוא זה שעוזר לנו להמשיך ולחיות למרות הכל. להמשיך ולחרוש, ולקצור, ולבנות, ולהתחתן וללדת ילדים. להמשיך להתקיים.

השנה אנחנו נחגוג את ראש השנה בכוונה מיוחדת ובתפילה עמוקה, אנחנו ניכנס לחודש תשרי בידיעה שאנחנו נושאים את הכאב הכי נורא ומתעקשים לברך, להודות ולקוות.

בימי סליחות אלה אני מבקשת שיסָלָח לנו על חטאינו ושנזכה לספר החיים דווקא בזכות קשיון העורף שלנו.

  "וְסָלַחְתָּ לַעֲו‍ֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ"