לבד

לפעמים אני מרגישה לבד. זה יכול לקרות כשאין אף אחד מסביבי או כשאני נמצאת בתוך קהל גדול. זה יכול להיות כשאין לידי מישהו לדבר אתו, או כשיש אבל אני לא מוצאת את המילים, זה יכול להיות בסופו של יום או באמצעו, זה יכול להיות קשה מאד, מתסכל מאד אבל לפעמים גם נעים מאד.

זה טוב או רע להיות לבד?

אימהות שטורחות סביב ילדיהן מבוקר עד בוקר, משוועות לשעה אחת להיות לבד.

אנשים העובדים בסביבה לחוצה ומתוחה משוועים ליום אחד להיות לבד.

יש כאלה שמרגישים לבד גם כשהם נמצאים בחברה, ויש המרגישים לבד אפילו בתוך ביתם, בין בני משפחתם.

אז מה זה לבד, מצב חיצוני או מצב פנימי, מצב טוב או רע?

תלוי.

תלוי אם אני שמחה בו או לא, אם אני בודדה בלבד שלי או מחוברת לעצמי. אם הלבד הזה מאפשר לי התחדשות של כוחותיי או מחליש אותי מאד.

ימימה אביטל מבחינה בין שני מצבים: התקרבות והתרחקות.

התקרבות לעצמי מחזקת אותי, ללא תלות במרכיבים חיצוניים.

התרחקות מעצמי מחלישה אותי, ללא קשר לאנשים אחרים.

ההתקרבות היא קודם כל לעצמי. ללא פיצוי, ללא אחיזה, ללא דרישה. התקרבות ונתינה לעצמי, מבלי לחפש לזה הד חיצוני. כשאני מרשה לעצמי להיות.

מרשה לעצמי להיות עצובה, להיות טובה, להיות פגיעה, להיות שמחה, להיות עייפה, להיות חזקה. מרשה לעצמי להיות לבד עם חיבור עצמי עמוק.

"ואולי זה כבר לכל החיים להיות לבד " שרה חוה אלברשטיין את הפחד.

ואולי זה כבר לכל החיים להיות רחוקה מעצמי, בודדה בתוכי, מנותקת מכוחי? זה תלוי רק בי-

ברגעים שאני נמצאת לבדי ומרגישה לא יכולה, לא יודעת, מתוסכלת, מפחדת, אלה הרגעים בהם התרחקתי.

אז אני עוצרת. לא דורשת ולא כועסת. שואלת: מה אני יכולה עכשיו? איזה טוב עומד לרשותי? מה אני יכולה לתת לעצמי עכשיו? סבלנות, קבלה, ענין, אהבה, הסכמה, התחשבות.

כל אלה עומדים לרשותי בכל עת, מחכים להזין אותי, לאזן אותי. כל אלה מאפשרים לי לפתוח את הלב שלי כלפי עצמי, להכיר את מקומי להבין את שייכותי. ואיתם, עם עצמי, אני הכי ביחד שאפשר.


0 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול