בור

בור הוא תמיד משל למקום ריק, אפל, כואב, המסכן את הנופל לתוכו. יש משל טיבטי על הבור, יש מדרשי חז"ל על בור, יש פתגמים על בור, וגם בספר בראשית יש בור, אליו הושלך יוסף וממנו נילקח למצרים, לגלות. בבור יש עקרבים, בבור אין מים, בכל המקומות והתרבויות בור הוא מקום מסוכן

שגורם צרות וכדאי לדעת איך להימנע מלהיכנס אליו ואם כבר נפלתי לתוכו, איך לצאת ממנו כמה שיותר מהר.

והנה נתקלתי במשפט: "בתוך מה ניטע אם אין בור?"

איזה משפט מהפכני.

הוא מזכיר לי שלבור יש תפקיד. הבור אינו מכשלה, הוא אינו מהמורה או תחזוקה גרועה של הדרך.

הבור הוא מקום שמאפשר נטיעה.

בור גיל המעבר הוא מקום שמאפשר נטיעה של קבלת המשתנה.

בור הביקורתיות הוא מקום שמאפשר נטיעה של הסכמה לחוסר המושלמות.

בור הבדידות הוא מקום שמאפשר נטיעה של אהבה לעצמי.

בור הפגיעות הוא מקום שמאפשר נטיעה של חמלה כלפי פצעיי.

בור העצבות הוא מקום שמאפשר נטיעה של שמחת קיומי.

בור הביישנות הוא מקום שמאפשר נטיעה של הכרה לקיומי.

בור היוהרה הוא מקום שמאפשר נטיעה של הכרה לקיומו של השני.

ההבנה הזו, שבור איננו פגם בי או בסביבה, אלא מקום המאפשר תיקון, נטיעה, צמיחה וגדילה משחררת אותי מתחושת האשמה: שוב נפלתי לבור...

משחררת אותי מכאב הנפילה, משחררת אותי מהכעס, מהבושה, מהחרדה מהנפילה הבאה. הנה הבור הפך להיות למקום של נביעה, למקום ממלא, למקום של יש במקום של אין.

בור הוא מקום המאפשר נטיעה. תודה לבור התורן שפגשתי, תודה להבנה שעזרה לי למלא אותו, תודה למשתנה התמידי שבא כל הזמן לדייק אותי.


0 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול