סוכה

בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת.

שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' כִּי יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ.

איזו מצווה נהדרת זו, לשבת בסוכה ולהיות אך ורק בשמחה. איכשהו החיבור בין סוכה לשמחה עושה את זה ממש קל.

בחוויה שלי, הישיבה בסוכה תמיד מלווה בשמחה. כשבאים החברים של הילדים הם תמיד מעדיפים לשבת בסוכה מאשר בבית, וגם האירוח והארוחות הנאכלות בסוכה, יש להם תמיד ניחוח מיוחד.

בערב החג, שהיה השנה גם יום הולדתי, ישבתי בסוכתנו. מסביבי בני משפחה וחברים טובים והלב התרחב מאושר לראות את כל הטוב הזה עוטף אותי.

הסוכה, שאמורה לדמות מצב של חוסר ברכוש, חוסר של גג יציב מעל ראשי, חוסר קביעות, עראיות וזמניות, נתנה לי דווקא תחושה של ביטחון, שמחה, תחושת קיימות ושייכות.

דווקא בחג המֵקדש את היציאה מהמקום השגרתי, היתה לי תחושה עמוקה של מקום. מקום ברור, חזק ומלא אהבה.

אז אולי מצוות הישיבה בסוכה היא יותר מאשר הדגשת העראיות והזמניות שבחיים שלנו? אולי, כפי שדרש רבי אליעזר בתלמוד בבלי, מטרת הסוכה היא לסמל את ענני הכבוד של האל, להחזיר אותנו לתחושה של בני ישראל במדבר שראו לפניהם עמוד ענן, שידעו שיש מי שמשגיח, שיש מי שמוביל.

השנה הסוכה מסמלת עבורי את תחושת הביטחון שבתוך ארעיות החיים. תחושת ביטחון שנובעת מתוכי פנימה ואינה תלויה בדבר. תחושת ביטחון הקשורה לכך שבכל שנה יגיע חג סוכות, בכל שנה הסתיו יחליף את הקיץ, בכל שנה יום ירדוף יום, ובין כל הזמנים האלו יש לי את המרחב שלי, המרחב של עשיה טובה, של נתינה, של פתיחת הלב, של קבלה ושל שמחת החיים. שמחת החיים שרק מחפשת מֵיכל שיכיל אותה.

אחד המברכים ברך אותי ביום הולדתי :"שתדעי לגרד נכון כמה שיותר דבש מהחביות שיש פה". וחשבתי לעצמי: לגרד דבש? למה לגרד? אין צורך לגרד, הרי הדבש ניגר כמי נהר. צריך רק לראות אותו.

בחג סוכות זה אני מודה על הדבש. על הברכה המצויה בעשיה, בנתינה ובקבלה. על המתיקות המתקיימת בחגים ובימי החול, על הדביקות המחברת בין הלבבות.

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמָן הַזֶּה.


0 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול