שמחת תורה, שמיני עצרת. שמות שונים ליום אחד, היום שמגיע מיד אחרי חג סוכות, זמן שמחתנו. הוא צמוד לסוכות אבל הוא חג אחר. בספר במדבר, מיד אחרי חוקי סוכות נאמר: בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לה' עֲצֶרֶת הִוא כָּל ;מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ בשמיני עצרת לא מציינים שום נס, אין בו מצווה מעשית מיוחדת. לא יושבים בסוכה, לא מנענעים לולב, לא תוקעים בשופר. זהו יום עצרת, בו עוצרים מכל מלאכה. בישראל חוגגים ביום זה את שמחת תורה (בחו"ל החג נחגג בשני ימים נפרדים). שמחת תורה אינו מצוין כמובן בתורה,הוא חג שנקבע והשתרש במאה ה11, אז נקבע שביום זה בו מסתיים מחזור הקריאה בתורה, עורכים סעודת משתה לגמרה של תורה ומאז זהו חג השמחה. חג שכולו שמחה, שמחה על מה? המאמינים שמחים באלוהינו, הפחות מאמינים שמחים בחיינו, הלא מאמינים שמחים ביש שיש לנו, כל אחד רשאי לשמוח במה שהוא חושב שמתאים.
בשמחת תורה קוראים את הפרשה האחרונה בתורה "וזאת הברכה" ומתחילים מיד ב"בראשית", המעגל נמשך. אין באמת סיום, אין ממש התחלה, אין שום הפסקה. קוראים את הברכות של משה לשבטי ישראל, נפרדים ממשה בן המאה ועשרים ש לֹא-כָהֲתָה עֵינוֹ, וְלֹא-נָס לֵחֹה. מצטרפים לאבל הכבד של בני ישראל על מות מנהיגם, מנגבים את הדמעה, גוללים את ספר התורה לתחילתו ומתחילים מבראשית. אך אין זו אותה בראשית של שנה שעברה. אנחנו במקום אחר, סיימנו דברים במהלך השנה, אנחנו מתחילים דברים אחרים, פוגשים את הטקסט המופלא בעיניים קצת שונות, באוזניים בעלות קשב אחר מהשנה שעברה: בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ. ב וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם. ג וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר. ד וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאוֹר, כִּי-טוֹב; וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ. ה וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם, וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם אֶחָד.
וגם זו שמחה. על שהחושך על פני תהום הסתלק קצת ואנו רואים יותר אור, יותר טוב בחיינו. על שאפשר להפריד בין האור והחושך, בין היום והלילה, בין השמחה והעצבות ולבחור. לבחור בטוב. לבחור בשמחה. במילותיה של ימיה אביטל זצ"ל: "לדעת שמאור החלקים, אור הלב- שימחתו ומשמחה זו תתנקה עצבותו. זו התחדשות, זה מנקה אותה. אותה שמחה מתפשטת ומנקה את העצבות כי הלב על ימינו אור על שמאלו צל. עצבותו זה הכובד, אי הסכמתו להיות בטוב. את תנהיגי את ליבך להחזיר לו את אורו שיתפשט על שמאלו, כדי שעצבות או כל קושי יתנקה בפניו"
חג שמח במיוחד.
Comments