שיפה ושונה אהיה השנה


בשיעור יוגה אני לומדת לנשום, לנשום הפוך. במקום הנשימה הרגילה: לקחת אויר ולהוציא, מתחילים בנשיפה. לנשוף את כל האוויר, להוציא החוצה ואז לשאוף.

התחלה של נשימה היא לעשות מקום למשהו חדש שיכנס, לפנות מקום בָּריאות, בחלל הבטן, בקנה הנשימה לאוויר חדש. התרוקנות לשם התמלאות. "וישן מפני חדש תוציאו".

זה נכון לכל ימי השנה ובמיוחד לימי אלול. השנה מתרוקנת מהימים האחרונים שבה, הזמן מתפנה, ומאפשר לשנה חדשה להיכנס.

ההתרוקנות לשם התמלאות מקבלת דגש מיוחד ביום ההולדת שלי. זמן של התבוננות: ממה אני מתרוקנת עכשיו, מה אני מוציאה כדי לאפשר לחדש להיכנס? מה תופס מקום ולא מאפשר למקום שלי לגדול ולהתרחב?

איזו אמונה חוסמת לי את המחשבה? איזה רגש סוגר לי פינה בלב? איזה הרגל לא מאפשר לי לעוף למעלה? מה מיותר עכשיו בחיי וכדאי שאשאיר אותו בָּזמן של השנה שעברה?

אני מסתכלת פנימה בדקדקנות, בקשב חומל אך לא מוותר. מזהה דרישה מעצמי להיות אחרת. להיות יותר..., מזהה ביקורת על עצמי: אולי תהיי פחות.... מזהה רצונות של פעם שכבר לא קשורים להיום, מזהה כאבים של פעם שמשפיעים עד היום.

מה יכול ללכת? מה עדיין מבקש להישאר?

מכניסה אויר חדש למערכת. אויר שמאוורר אותי מבפנים, שמנקה אותי, שמעורר את השמחה והיצירה.

רואה את השינוי שמתרחש. כל הזמן מתרחש שינוי, השנה מביאה שינוי, מבינה שהשנה אני משנה. משנה את הבחירות ליותר מדויקות, משנה את ההסתכלות ליותר חומלת, משנה את ההתקרבות ליותר בטוחה. משנה גם את היחס שלי לכאבים ולפחדים. לא פוחדת מהם, לא כועסת עליהם. מבינה את המקום שלהם וגם את הגודל שלהם. הם בעצם לא כאלה גדולים ומאיימים. הם יותר בגודל של יבלות קטנות, יבלות קטנות שצמחו להן במרוצת השנים. לפעמים אני דורכת על היבלת והיא כואבת אך רוב הזמן לא. כשכואב, כשמציק, אני עוצרת רגע ונחה, מעבירה את המשקל למקומות אחרים, למקומות החזקים והתומכים. נותנת ליבלת, לכאב, להירגע וממשיכה הלאה.

מאחלת לעצמי, שכמו השנה המשתנה, כך גם אני. שאהיה יפה ושונה, מיוחדת ומעניינת, מפתיעה ומתפתחת, שמחה וטובה, לאן שתיקח אותי הנשימה.


0 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול