רקמה משפחתית

פס הקול של חודש אוגוסט: אמא תגידי לו! אל תיגע לי בדברים! די, אתה מפריע לי! מי השאיר כלים על השולחן! תלכו כבר לישון! תפסיקו לריב! לא בא לי! אל תגיד לי מה לעשות! אני לא מרשה לראות את התוכנית הזאת! אתה לא מחליט עלי!

בית אחד, הרבה אנשים, הרבה זמן, הרבה חופש. איפה אני בתוך פס הקול הזה? כמה מהמשפטים האלה הם שלי? כמה מהם הייתי רוצה לומר? כמה אני מצטערת שאמרתי? כמה מהמשפטים האלה נאמרים מסביבי ולכמה אני צוללת ומתערבבת איתם: תוותר לו, הוא לא התכוון, תקשיב לאבא, תדבר יפה, מכמה אני פשוט מתעצבנת? החופש מזמן לנו הרבה זמן משותף. מזמן לי את האפשרות לזהות את עצמי בתוך המארג המשפחתי. לבנות מקום אישי בתוך המקום הכללי. לבדוק איפה אני נגמרת ואיפה השני מתחיל. מה שלי, מה לא שלי.

כשבתוך הזמן המשותף כולם מתערבבים לכולם במילים, במעשים, בדעות, ברצונות, אנחנו הופכים לפקעת חוטים סבוכה. ימימה קוראת לזה: ערבוב שדות. אין באמת הקשבה, אין באמת הבנה, אין באמת רצון להתקרב. יש רק רצון לתפוס מקום ולהחליט. אני אחליט. וגם השני רוצה להחליט, והשלישי, והרביעי... נוצר מאבק. מאבק, אנחנו יודעים, גורם למתח, לרעש, ללב סגור, לאגרוף קמוץ. מאבק מרחיק אותי מעצמי ומהסובבים אותי. איך מפרידים את השדות? איך פורמים את חוטי הסבך? איך מאפשרים לכל אחד לזרוח בצבע שלו ולא למחוק את האחרים? חוזרים להקשבה. ההקשבה עוזרת לי לעשות הפרדה. הפרדה של עצמי מהאחרים, הפרדה של הטוב שבי מהעומס שבי. הקשבה לעצמי: מתוך מה אני פועלת? האם קיים שם רצון מהותי או רצון בהפרזה? האם יש שם רגש טוב או השתלטות של כעס? האם המחשבה היא מדויקת או מפוזרת? האם אני יכולה לראות ויכוח בין אחים ולאפשר לו להיות? לאפשר להם להיות? האם אני יכולה לראות ילד לא מרוצה ולהישאר על מקומי? לא להרגיש ייסוריי מצפון, צער, תסכול, כעס? האם אני יכולה לראות את בן הזוג שלי מתמודד בדרכו עם הילדים ולא להתערב? לאפשר להם למצוא את הדרך שלהם לקשר? האם אני יכולה להיות רק אני? לא מגשרת, מפשרת, שופטת, שוטרת, מרגיעה ומרתיחה? ומי זאת האני הזאת בכלל? האני שיודעת מה היא. מה היא יכולה לתת ומה לא. מה נכון לה לומר ומה לא. מה טוב לה לעשות ומה לא. כשאמצא את השקט שלי, תבוא התשובה. הקשב הנקי ישמע את מה שהלב הטוב יכול לתת, המחשבה הממוקדת תהיה מחוברת לרצון הטוב. אני אהיה אני, כל אחד מהאחרים יהיה הוא. כשאדע את מקומי אוכל לראות גם את מקומו של כל אחד אחר. לכל אחד הצבע שלו, היופי שלו, המקום שלו, הנשמה שלו. לכל אחד מקום, וביחד אנחנו יוצרים רקמה משפחתית מרהיבה.

כל יום כראשית תיקון, בכל יום אפשר למצוא מחדש את המקום, בכל יום אפשר להינות מחדש מהיחד שלנו. שיהיה המשך חודש טוב, עם מספיק מקום לכולם.


0 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול