קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה (פרשת קורח)

פרשת קורח פוגשת את בני ישראל במדבר, אחרי שהתבשרו שהם לא יגיעו לארץ המובטחת. במקום זה עתידם הוא ללכת ארבעים שנה במדבר, למות במדבר ולעולם לא להגיע. ניתן להניח שהלך הרוח במחנה אינו מרומם, המוטיבציה להמשיך אינה גדולה ומתחילים להתעורר סימני שאלה. מי שמעלה את סימן השאלה הגדול אינו האספסוף, אינם אנשי שוליים זניחים אלא 250 מראשי העם. נשיאי העדה, אנשי שֵם ובראשם קורח, בן דודו של משה. הם פונים אל משה ואהרון ואומרים להם: רַב-לָכֶם כִּי כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם יְהוָה וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל-קְהַל יְהוָה. במילים אחרות: כולנו קדושים, כולנו העם הנבחר, מי שמכם לתת לנו הוראות ופקודות? נבחרי העם מערערים על זכות המנהיגות של משה ואהרון. האמת? לקח להם הרבה זמן להגיע לשלב הזה. כבר כמה שנים שכל העם הולך אחרי משה ואהרון ומקבל את מנהיגותם ללא שאלות. די טבעי שברגע מסוים, ברגע של מפח נפש ואכזבה תעלה השאלה: למה דווקא אתם? משה לא מבין על מה התלונה, מה אתם רוצים? לא מספיק לכם תפקיד הלווים שקיבלתם? הוא מנסה לפנות לקורח, דותן ואליאב שדוחים אותו בטענות קשות. משה כועס ומתחנן, אנשי קורח כועסים ומסרבים, יש מחלוקת במחנה. מחלוקת היא דבר בלתי נמנע כשמדובר בקבוצת אנשים, שצריכים להגיע למטרה משותפת. האם מחלוקת היא דבר רע? האם היא חילול הקודש? סיפור המחלוקת מקבל פרשה שלמה בתורת ישראל ומופיע בפירוט רב, אולי כדי ללמד אותנו שמחלוקת היא אכן בלתי נמנעת, היא חלק מהדינאמיקה שבחיים ואיך נכון להתנהל בזמן מחלוקת. בפרשה אנו קוראים את טענות האנשים למשה: למה תתנשא עלינו, הבטחת לנו ארץ זבת חלב ודבש ובמקום זה הבאת אותנו להמיתנו במדבר, אתה איש של שררה. מה רצו קורח ועדתו? מה נמצא בבסיס הטענות שלהם? כביכול הם ביקשו שוויון בעבודת השם, כולנו קדושים לכן לכולנו מגיעה אותה קרבה אל הקב"ה. אך בדרך התבטאותם ופועלם אנחנו למדים שדרכיהם אינם דרכי נועם ונתיבותיהם אינם שלום. לא התקרבות הם מחפשים, הם מחפשים הכרה, כבוד, מעמד, כוח. מתחת לרצון לשוויון מסתתרים מרירות, כעס, קנאה. במסכת אבות נאמר: "קנאה תאווה וכבוד מוציאים אדם מן העולם". שלוש המידות האלה מעידות על חוסר איזון נפשי, גופני ושכלי. קנאה היא מדידת עצמי ביחס לאחר. היא כביכול מכוונת כלפי אדם אחר אך למעשה זהו רגש שלילי שמכוון כלפי עצמי. יש בה ביטול עצמי והאדרת האדם השני. ראיית השני כיותר: חכם, מוכשר, יפה, מוצלח, שווה, היא הקטנה עצמית שלי בעצמי. בקנאה יש גם שנאה שכביכול מכוונת כלפי מישהו אחר אבל בעצם זו שנאה עצמית, דחייה עצמית: למה אני לא טוב כמו... למה אני לא מכובדת כמו.. כשהקנאה מובילה את הרצון, הרצון הוא להיות מישהו אחר. וזה היפוכו של הרצון להתקרבות, לחיבור לאלוהי שבי. במחלוקת בין אנשי קורח לבין משה לא הייתה הידברות. האנשים תקפו, משה התחנן, האנשים דחו, משה התעצבן. כאשר דותן ואבירם דחו את פנייתו של משה ואמרו לֹא נַעֲלֶה. הם בחרו בדרך של התרחקות ובכך חרצו את דינם. עונשם של קורח, דותן, אבירם וכל עדתם היה וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת-פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת-בָּתֵּיהֶם וְאֵת כָּל-הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח וְאֵת כָּל-הָרְכוּשׁ. וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל-אֲשֶׁר לָהֶם חַיִּים שְׁאֹלָה וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל הם ירדו שאולה. הם ירדו ביחד עם המילים המורידות שלהם, ביחד עם הראיה המעלימה כל דבר טוב, ביחד עם הרצון שלהם להיות לא מי שהם. כך הסתיימה המחלוקת. אבל רק לכאורה... בעוד מס' פרקים (פרשת פנחס, פרק כו') ניתקל בפסוק מפתיע: וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת-פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת-קֹרַח בְּמוֹת הָעֵדָה בַּאֲכֹל הָאֵשׁ אֵת חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ וַיִּהְיוּ לְנֵס: וּבְנֵי-קֹרַח לֹא-מֵתוּ: ובני קורח לא מתו. הקנאה לא מתה, המרירות לא מתה, המחלוקת לא מתה. אם לא פותרים אותה היא נמצאת מתחת פני השטח, לוחשת וגועשת ומעלה אדי כעס, מירמור וצער. . הפרשה באה ללמד אותנו איך נראית מחלוקת ואולי גם איך פותרים מחלוקת. לא מעלימים אותה, לא מוחקים אותה מעל פני האדמה. לא מטאטאים מתחת לשטיח. מחלוקת מצריכה הידברות, ראיית השני שחושב אחרת, הסכמה לשמוע גם דברים שנשמעים כמו חילול הקודש, הקשבה גם כשהדברים מפחידים ומרתיעים. מחלוקת זו הזדמנות להתקרבות, אם נזכור שכולנו במהותנו קדושים, כולנו ראויים לקרבה, כולנו רקמה אנושית אחת חיה.

כולנו זקוקים לחסד/ כולנו זקוקים למגע לרכוש חום לא בכסף /לרכוש מתוך מגע לתת בלי לרצות לקחת ולא מתוך הרגל. השבוע אני מתפללת ללכת ברוח מילותיו של נתן זך, לא לתת לקנאתי להעביר אותי על דעתי. השבוע אני מזכירה לעצמי שכאשר אני מחוברת לה' השוכן בקרבי אוכל להיות מלאה בטוב שיש בי, שמחה בחלקי ולא ארצה כלום מחייו של האחר.

שתהיה שבת של שלום ואהבה


0 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול