מה אני מבינה? אני מבינה שחשוב לשים את הכרת הטוב ראשונה. אני מבינה שאני אחראית למה שאני מרגישה. אני מבינה שלא תמיד אני מבינה. וגם מבינה שההבנה חשובה. שהבנה מחברת אותי לעצמי, ללימוד. שדרך ההבנות אני מתחזקת, מקבלת. אבל מה עושים עם כל ההבנות האלה? איך מיישמים אותן? איך מגיעים לתוצאה רצויה? איך מגיעים להחלטה? היום בשיעור למדנו על חיבור של הבנה וקשב. כאשר ההבנה משולבת בקשב נקי היא בונה קשר. קשר עם חלקים אחרים שבי, קשר עם השני, קשר עם מציאות חיי. לא עוד מאבק, דרישה, כעס ועלבון. אלא הבנה מהותית המשנה את ההסתכלות, את הדיבור, את התגובה, את ההחלטה. מה צריך כדי להבין? ימימה אומרת: "כדי להבין: קשב נקי, בינה, בחירה בטוב" אם כך הדבר הראשון שאני צריכה זה קשב נקי. להקשיב ללא הנחות מוקדמות. ללא ציפיות. ללא ביקורת. אח"כ בינה: חיבור של מחשבה ורגש. למה הלב והמחשבה שלי מסכימים. ואז בחירה בטוב. מה הדבר הטוב שאני יכולה לעשות עכשיו? לדוגמא: יוצאים לחופשה משפחתית. הילד לא מרוצה. הוא כועס, הוא מתלונן, הוא עצבני. הבנה: אני לא אחראית למצב רוחו של הילד שלי. קשב: שומעת את טענותיו מבלי לקחת ללב. מבלי לכעוס. מבלי למהר למצוא פתרון. מקשיבה מתוך רצון לתת מקום לרגשותיו, למחשבותיו. בינה: הלב והמחשבה שלי מסכימים שיש בי אהבה לילד שלי. שאני שמחה שהוא איתנו בחופשה. גם אם הוא לא מרוצה. מסכימה לקבל אותו כלא מרוצה. בחירה: בוחרת לחבק אותו. להגיד לו מילה מקרבת (תודה שאתה איתנו) ליהנות בעצמי מהחופשה.
ההבנה היא הבנה מהותית, וכשהיא פוגשת את הלב, את המחשבה, את הקשב ואת הרצון היא משתנה ומשנה אותם. בכל חלק היא פועלת את פעולתה המקרבת. הבנת "אני אחראית למצבי, לא למצב רוחו של האחר" מאפשרת למחשבה לשקוט ולא לחפש מליון אפשרויות לשיפור המצב. מאפשרת ללב להישאר פתוח ומקבל ולא להיסגר בכעס ובהתגוננות. מאפשרת לרצון להיות בהתקרבות ובשמחה ולא להוכיח את צדקתי מאפשרת קשב נקי, זורם. שומעת מה הילד שלי באמת אומר (אני לא יודע להתמודד במצב כזה, אני מרגיש משועמם וזה מאיים עלי...), מה הוא באמת צריך ממני (שאשר יציבה על מקומי. שאשאר אוהבת ומקבלת גם כשהוא נמצא בקושי). זוהי הדרך להתקרבות. ככל שאני מתקרבת להבנה אני מתקרבת לעצמי. ממשיכה בדרך אל עצמי, מתוך ההתקרבות. שיעור ועוד שיעור. דיוק אחר דיוק. הבנה אחר הבנה שהולכת, גדלה ומסתעפת.
Comments