קור חיצוני וחום פנימי

היום בשיעור יוגה היה קצר חשמלי. תנורי החימום לא פעלו והקור באולם חדר לעצמות.

בתחילת השיעור שכבתי על המזרון, מכוסה, וחשבתי: איך אוכל לתרגל כך? אך במהלך התרגול התחלתי לחוש חום פנימי. חום שנבע מהנשימה שלי, מהתנועה שלי, מהנמרצות שלי, מהכוונה שבי.

באולם עדיין שרר קור אבל אני כבר התחלתי להתחמם. אז מה הייתה הטמפרטורה? היה קר או חם?

הפער בין הטמפרטורה הפנימית לחיצונית הוביל אותי לחשוב: מה קובע? מה משמעותי יותר? הפנימי או החיצוני? מה נכון: קר פה או חם פה? ובחוויות החיים שלי- כשאני חשה קור חיצוני- כלומר לא מפרגנים לי, לא נענים לי, לא מצליח לי, לבד לי, קר לי. האם אני יכולה לעורר בתוכי חום פנימי? חום שינצח את הקור החיצוני?

איך מייצרים חום פנימי, כזה שמתפשט בכל הגוף וגורם לי לפשוט מעלי שכבות? בשיעור יוגה אני נושמת נשימות נמרצות, יוצרת המהום פנימי, מניעה את עצמי בתוך מרחב תנועה קטן אך ממוקד, קשובה להוראות המורה וגם לגוף שלי.

ובחיים? גם. בחיים אני מוזמנת למצוא את הנשימה המותאמת שלי, נשימה ממוקדת וארוכה, שלא נעצרת בגלל התרחשות חיצונית.

אני מחפשת את ההמהום הפנימי, הקול שלי שזורם בתוכי בכל החלקים. קול שקט ויציב שלא מחפש אישור חיצוני, רק מבטא את עצמו.

ואז התנועה. בשיעור יוגה התנועה מתרחשת במרחב של המזרון. המידות של מזרון יוגה הן 1.70/60 בערך. ובתוך המרחב הזה אני יכולה לעשות הכל. להתארך, להתקמר, להתהפך, להתיישר, להעלות את הדופק, להזיע וגם להרפות לגמרי. איזה שיעור זה לחיים. תנועה לא חייבת להיות גדולה, מעייפת, בולטת לעין. תנועה לא מחייבת מחיאות כפיים והתפעלות של הצופים. התנועה שלי נוצרת במרחב שמתאים לי ובעוצמה שמתאימה לי. התנועה כמובן משתנית, אבל כל תנועה טובה. כל עוד היא מחוברת למקום בו אני נמצאת, נובעת מהכוח הפנימי שלי, מהרצון שלי ומהיכולת המשתנה שלי. התנועה של הגוף חשובה, היא מחממת את המפרקים והשרירים, היא מזכירה לגוף שלי כמה הוא חזק ויכול. התנועה בחיים חשובה, היא לוקחת אותי אל המקום המדויק הבא, היא מזכירה לי מה אני רוצה, היא מראה לי כמה אני יכולה.

הנשימה, הקול שלי, התנועה שלי- כל אלה יוצרים חום פנימי. שמחה של עשיה, הבנה של רצון, הכרה בערך עצמי והתקדמות, התקדמות בסולם ההתקרבות.

השיעור היום היה עבורי יותר מאימון גופני. הוא היווה תזכורת חשובה לא להפסיק לעשות את מה שחשוב לי. גם אם לא תמיד התגובות הן מה שאני רוצה, גם אם לא תמיד ההיענות תואמת את הציפיה. העיקר למצוא את החום הפנימי שקיים תמיד, גם בעיצומו של החורף.

בסוף השיעור התנורים החלו לעבוד. שכבתי על המזרון בנשימות ההרפיה, מרגיעה את החום הפנימי וחשה את החום החיצוני. שמחתי על החום הפנימי שתמך בי לאורך התרגול והודיתי לחום החיצוני, שהגיע גם הוא בזמנו, על הליטוף החיצוני.


0 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול