top of page
תמונת הסופר/תסיגל גריבי

פרשת תרומה - מארחת את נתן דה- לוי

וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי.

השבוע אני שמחה במיוחד לארח ב"פרשת השבוע שלי" את נתן דה-לוי. נתן הוא דוד שלי, אחיו הצעיר של אבי ז"ל. במלאת שנה לפטירתו של אבי ביקשתי מנתן להתארח בפרשה. נתן הוא חקלאי גאה ממושב מחולה, שם הוא מגדל עגלים ונכדים בהנאה רבה.

הנה לפניכם: פרשת השבוע של נתן דה- לוי בשש הפרשות הקודמות בספר שמות קראנו על הגלות במצריים, היציאה מבית העבדים, נס קריעת ים סוף, שירת הים, מתן התורה לבני ישראל, התחייבות "נעשה ונשמע", ואת נ"ג (גן של) מצוות שניתנו בפרשת משפטים. השבוע בפרשת תרומה מתרחש שינוי. נראה שכאן מסתיים פרק הקבלה של בני ישראל ומתחיל פרק הנתינה שלהם. אין כמו שם הפרשה, "תרומה", לתאר את תכונתו הבולטת של אחי זאב, (שבמשפחה נקרא וילי) ובמלאת שנה לפטירתו מתאים לציין זאת. ילדותו של אחי לא הייתה קלה. בגיל שלוש עד שש, בזמן השואה, עבר טראומות לא קלות. לאחר מכן פטירת אבינו כשהיה בן 11 ואז הגיעה העלייה מהולנד לארץ לקיבוץ שלוחות. בקיבוץ לא היו ילדים בגילו ולכן נאלץ לצאת מהבית וללמוד בפנימייה בכפר הנוער שבכפר חסידים. למרות נקודות הפתיחה הקשות התפתח מאד בתחום המחשבים שהיה רק בתחילתו והגיע לתפקיד בכיר במחלקת המחשבים בחברת אל-על. הפסוק השני בפרשת תרומה, דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה: מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי הוא פסוק שמאפיין מאד את וילי. וילי התנדב ותרם בהרבה תחומים כל חייו. לי באופן אישי הוא עזר בתקופות בהן הייתי צריך בית כשהייתי רחוק מהבית, הוא תמיד התנדב לעזור לבני המשפחה ולקח אחריות על ארגון חגיגות ואירועים משפחתיים מלכדים ותרם רבות לכל הסובבים אותו דרך עשיה חברתית, אכפתיות ועזרה לזולת. לכל נתינה יש אופי מסוים התלוי במהותו של הנותן והוא קובע את הכתובת אליה הולכים הדברים. ההבדל בין המתנות הוא בשאלה כמה אדם מוכן לתת והשלמת המשכן דורשת את כל סוגי הדברים: זהב, כסף, נחושת, עצי שטים, עורות עזים וכו'. אני רוצה להביא הסבר יפה בשם הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ). בפסוק ח נאמר: וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם לא נאמר בתוכו אלא בתוכם, כלומר הקדושה היא לא על החפץ כחפץ אלא רק כאשר נעשה בו שימוש ע"י המשתמש. סיפרו על רב צעיר שנאסר ועונה ברוסיה ולאחר זמן שוחרר בנס כשאחד מסעיפי השחרור היה שהוא משוגע. הם ראו אותו מניח תפילין ושאלו אותו מה זה? ענה להם שזה מכשיר קשר שבעזרתו הוא מדבר עם ה'. הם בדקו את התפילין מבפנים ומבחוץ ולא מצאו סוללות ואנטנות וכשהניח תפילין של ראש והתחיל לדבר הגיעו למסקנה שהוא משוגע. כלומר ללא כוונה התפילה, התפילין או כל כלי קודש אחר הם חסרי משמעות. כך גם המשכן: וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם- המשמעות הפנימית למשכן הפיזי. יש למשכן משמעות כשעם ישראל סביבו. מבנה המשכן מבוסס על כך שהכלל השלם של עם ישראל בונה אותו וכל אחד יכול לתת את חלקו, מהחומרים הכי פשוטים ועד ליקרים ביותר. הכסף למשכן נאסף ממתנדבים כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ. וזה וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם -כולם יחד, הקטנים והגדולים, העשירים והנדיבים. מהצירוף של כולם יחד נבנה המקדש בו ישכון ה', בתוכנו. בתקוה שנדע להתאחד ויבוא שלום עלינו ועל ישראל.

תודה נתן שהזכרת לנו שנתינה נתונה ברצון הנותן ולא ביכולתו, שנדיבות הלב תלויה בהסכמה לפתוח את הלב ולא בהוראה חיצונית. שמשכן לאלוהים מחייב שיתוף פעולה, חיבור וקשר בין כולנו, עם הסכמה וקבלה אחד של השני. בנימה אישית אוסיף שזכיתי לגדול בכזו משפחה. משפחה שמכבדת ואוהבת את כל חבריה על אף הדעות השונות, אורח החיים והאמונה השונים. משפחה שנותנת משמעות לתוכן ופחות לכלי, למחבר ולא למפריד. בימים אלו של תחילת חודש אדר, חודש של שמחה ונתינה, אני מצטרפת לתפילתו של נתן שנדע לפתוח את הלב וניתן לה' מקום בתוכנו, מקום שישכין שלום בעצמנו ובינינו. שבת שלום, נתן וסיגל.


2 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comentários


bottom of page