פרשת תצווה

וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד.

פרשת תצווה, המוקדשת ברובה לבגדי הכהן הגדול ולהקרבת הקורבן, מתחילה באור. בפסוק הפותח את הפרשה מצווים בני ישראל להעלות נר תמיד. הפירוש המקובל לפסוק הוא: להעלות נר שתמיד יידלק במשכן. מאז ימי המשכן ועד היום דולק בכל בית כנסת נר תמיד כמילוי המצווה.

פרופ' יהוידע עמיר מביא פרשנות יפה ואחרת לפסוק זה, המבוססת על טעמי המקרא. פרופ' עמיר מציין שבכל הפסוקים המצווים על הדלקת הנר, בפרשה זו ובספר ויקרא, מציבים הטעמים הֶפְסֵק לפני המילה "תמיד". כלומר יש לקרוא את הפסוק כך-"להעלות נר, תמיד"; עפ"י פרשנות זו הדגש בציווי אינו על העצם: נר שיבער תמיד אלא הדגש הוא על הפעולה. על הדלקה תמיד. לחזור ולהדליק. בכל פעם שאנו מרגישים את החושך משתלט, בכל פעם שהאפלה תופסת מקום, בכל פעם שדועכת אש התקווה, אנו מצווים להדליקה. תמיד. חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם . במגילת אסתר אותה נקרא מחר מצויה דוגמא נפלאה להדלקת הנר. מגילת אסתר, מגילת ה"נהפוך הוא", בה נהפך חודש אדר מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב. כל זאת בזכות אורה של אסתר שגברה על הפחד, על החוקים, על הגזירה ועל הבלתי אפשרי. אסתר שהתחברה למלכות הפנימית שלה, למקור עוצמתה, לאורה המאיר תמיד, הצליחה להפוך את גזר הדין על פיו.

לפני שנה אבי נפטר. חודש לפני חג פורים. הרגשתי אז שאינני יכולה לחוג את החג שמהותו שמחה ונתינה, איבוד גבולות ושחרור מוחלט. החושך שנפל עלי היה כבד מדי. הרגשתי שאין לי מה לתת. אין ממה. אז ברחתי. ברחתי מהמסיבות והתהלוכות, ברחתי ממשלוחי המנות והמתנות. ברחתי מהמקומות שבהם היה אור. לפני שנה הייתי כ"כ שרויה בחשיכה שכשקראתי את הפסוק הזה לא הבנתי אותו. הייתי חסומה בפניו, חסומה בפני האור. האור שתמיד קיים, תמיד נמצא, תמיד ישנו. עברה שנה, היא עברה לאט. יום אחר יום, חודש אחר חודש. לאט לאט האור חזר.. לאט לאט נזכרתי בו. לאט לאט גיליתי אותו. לאט לאט הוא עלה מחדש. השנה אני מבינה: הפרשה מתחילה במצווה להעלות את האור, לא להשאיר אותו חסום, חבוי. כי האור הזה, אור התמיד, הוא זה שיקבע את מה שנראה. הוא זה שיהפוך את הקושי ליכולת. הוא זה שיהפוך את האבל לזיכרון. הוא זה שיהפוך את החידלון לעשיה, את הבכי לנחמה, הוא זה שיהפוך את הגזירה לאפשרות, את הפור לחג פורים. האור הזה, כשנותנים לו אפשרות, הוא מאיר הכל. את הזדמנות, את המרחב, את הקיום האישי, את הדרך שעברה ואת זו שיש לעבור. "ואם יכולתי רק לזכור לכל אחד יש את הדרך לעבור אבל בסוף כשזה נגמר יש תשובה לכל דבר אור גדול מאיר הכל" (אמיר דדון) שנדליק את האור תמיד, בקלות, בכל פעם בלהבה חזקה ובהירה יותר.

שבת שלום וחג של שמחה ונתינה.

אמיר דדון - אור גדול