פרשת תצווה - להרבות אור בעולם

וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד. בְּאֹהֶל מוֹעֵד מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר לִפְנֵי ה' חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. פרשת השבוע, פרשת תצווה, היא השנייה בפרשות שעוסקות בבניית המשכן. הפרשה מתחילה בציווי נר התמיד וממשיכה בבגדי הכהונה ובתפקיד הכוהנים. שוב אנחנו קוראים על העלאת האור במנורה ועל תרומת השמן למאור ועולה השאלה: במה שונה תחילת הפרשה מפרשת תרומה, שגם בה בני ישראל מצווים להביא נר למאור, גם בה יש ציווי להעלות אור במנורה וגם בה יש ציווי על הכנת הכפורת? הרב אלחנן סמט מאיר את עיני שהחידוש בפרשה זו הוא שהדלקת המנורה אינה מעשה חד פעמי ואין די בתרומה חד פעמית לשם כך. הדלקת נר התמיד היא פעולה שנעשית מדי ערב, בתחילתו של יום חדש, ולשם כך בני ישראל נדרשים לתרומה מתמדת של שמן זית. אם בפרשה הקודמת נתבקש העם לתת "כל איש אשר ידבנו ליבו" הרי בפרשה הזו יש כבר ציווי לנתינה. לתת שמן, חומר גלם, להעלאת האור. מדי ערב, מדי שבוע, כל חודש, שנה אחר שנה. העלאת האור היתה תפקידו של הכהן "חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם" ולשם כך היה עליו להתקדש, להתכונן ולהיערך בהתאם. בינתיים, לאורך השנים נעלם המשכן. הוא הפך לבית מקדש ובית המקדש נהרס. בני ישראל נפוצו בעולם וחלקם חזרו לארץ ישראל, למדינת היהודים. ומה עם המשכן? האם הוא נעלם או שהוא עדיין שוכן בתוכנו? תלוי בנו. כדי שיהיה משכן בתוכנו עלינו להיות נדיבים, עלינו לזכור להעלות את האור מדי יום, עלינו למצוא את השמן שאיתו אפשר להעלות אור. מחשבה טובה, מילה טובה, הקשבה טובה, עשיה טובה, חמלה ואהבה. אלו הם חומרי הסיכה של העלאת האור במשכן הפנימי, המאפשר אור בעולם החיצוני. לפני שבוע נרצחה באכזריות ע"י מחבל פלסטיני אורי אנסבכר, נערה בת 19 בת השירות הלאומי, בשעה שטיילה ביער בעין יעל שבירושלים. אמא, שספדה לה, סיפרה כמה טוב פיזרה אורי בחייה הקצרים וביקשה: "אני מתפללת שאורי תיתן לנו כוח להמשיך את החיים בטוב, ושתיתן לנו אור להוסיף ולהאיר פנים, אני מבקשת ממי ששומע אותנו ושהדברים נכנסים לליבו שכל אחד יעשה משהו אחד קטן של להוסיף אור בעולם, מעשה אחד של טוב, ואולי ינכיח את אורי בעולם ואולי תהיה לנו קצת נחמה להוסיף אור בעולם". מילותיה של נעאה אנסבכר שזורות בציווי אתו נפתחת הפרשה, מזמינות כל אחת ואחד מאיתנו לקחת את שמן הזית הזך, את הזכות, הטוהר, המהות הטובה ולהרבות בעזרתה את האור. לעילוי נשמתה של אור אנסבכר, יהי זכרה ברוך. שבת שלום.


0 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול