פרשת תזריע - לצאת מחוץ למחנה

פרשת השבוע עוסקת בחוקי טהרה וטומאה ומתרכזת ברובה התהליך הופעת הצרעת, הטיפול בה וההיטהרות ממנה.

לכאורה פרשת תזריע המופיעה בספר ויקרא רחוקה מאיתנו שנות אור. מה לנו ולמחלה שלא קיימת, מה לנו ולטיפול ע"י כהן, מה לנו ולכל הטומאה הזו.

האמת שאנו באמת רחוקים מהמתואר בפרשה לא בגלל שהיא לא רלוונטית לנו אלא דווקא ההפך, בגלל שהצרעת, שהיא ביטוי גופני לדיבור רע, נמצאת במחננו זמן רב, ובניגוד לנאמר בפרשה אנו לא עושים דבר כדי להיטהר ממנה.

כידוע, חז"ל פרשו את המצורע כ:מוציא רע. מדבר רע, מסכסך, מפלג, ומכאיב לחברה. הצרעת הזאת היא לא מחלה אישית, זו מחלה שפוגעת גם באדם וגם בחברה.

בסוף פרשת שמיני אותה קראנו בשבוע שעבר ניתנו דיני חיות טמאות וכשרות, מה מכניסים לפה וממה נמנעים. בפרשה השבוע ניתן הציווי על מה מוציאים מהפה. על אכילת חיה טמאה לא מקבלים צרעת, על דיבור טמא כן.

נקודת המוצא בפרשה היא שלְמָה שיוצא מפינו יש משמעות רבה. למילים שלנו יש כוח ומשמעות מעבר לרגע הזה. אנו יכולים לשכוח מכה שמישהו נתן לנו פעם אך קשה מאד לשכוח מילה רעה שנאמרה לנו.

והמילים, הו המילים... כמה בקלות הן מושלכות לאוויר. אני חושבת שללא קשר לשיוך מפלגתי או לדעה פוליטית, כולנו רואים את הצרעת הנמצאת בקרבנו. את השימוש במילים רעות, בלעג אישי, בהסתה ובעלבון כדי למשוך את תשומת לב כלי התקשורת והציבור. היום כשאדם מתבטא בצורה כזו אף אחד לא שולח אותו מחוץ למחנה. להיפך, כולם עטים עליו, מפרסמים את הדברים, מנתחים ודשים בהם שוב ושוב, עד לפרובקציה הבאה, ששוב תקבל כותרות, זמן ומקום בתשומת הלב הציבורית.

בדיוק ההיפך ממה שהפרשה מצווה עלינו.

אם כך, הפרשה הזאת רלוונטית ביותר לישראל 2019, ויש לנו שיעור גדול ללמוד ממנה. את השיעור על תיקון הדיבור.

לשמחתנו בעוד מס' ימים יסתיימו הבחירות ובמקומם יגיע חג הפסח. חג החירות. חג בו אנו מוזמנים לנקות מאתנו את המיותר, את מה שהחמיץ, את מה שמכביד עלינו במסע החיים.

פסח הוא הזמן שלנו להיפרד מפרעה -פה רע. ולבחור בפה- סח. מהו סח? האם הוא בוחר לשוח במילים אחרות, במילים טובות, במילים של קרבה, במילים של פרגון? האם את החירות אפשר להשיג דרך הבחירה בטוב ולא במפלג? האם ניתן להבין את השני לא דרך פרשנות שלילית אלא דרך פרשנות אוהדת?

החל מהשבוע יש הזדמנות לנסות, להתאמן, לצאת ממחנה הצרעת ולהתחבר למקומות מחזקים.

דוגמא לדיבור מחבּר קיבלתי בישוב בו אני גרה. במהלך חודש מרץ, חודש הנשים, פורסם בפייסבוק של המתנ"ס מדי יום פוסט שנקרא: אחת ביום.

בכל יום במהלך החודש סופר על אשה מהקהילה. בכל יום אשה אחרת שמהווה השראה, תורמת את תרומתה ועושה טוב לחיים בישוב. אל הנשים הגיעו דרך המלצות של נשות הקהילה.

אחת ביום הוא דוגמא לאמירת טוב על אשה שעושה טוב. ככה פשוט, בלי לשלם על זה, בלי לבקש את זה, בלי לדרוש את זה.

בהשראת המתנס שלנו ולאור הפרשה, אני מזמינה אותנו לנצל את הימים עד לחג הפסח לומר טוב, לשמוע טוב, להיות בטוב. וכל השאר- שישאר מחוץ למחנה.

שבת שלום וחודש טוב


0 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול