פרשת שֹׁפְטִים

פרשת השבוע שלי התחילה במשרד הרישוי. השבוע הייתי צריכה לסדר ענין בירוקרטי במשרד הרישוי, משרד הרישוי בחדרה אם לדייק. משרד הפתוח רק פעמיים בשבוע לארבע שעות בכל פעם. עצם המחשבה על "הבילוי" הצפוי לי עוררה בי עומס: לחץ, דיכאון, מחשבות שליליות על המשרד, עובדיו ומבקריו. מכיוון שידעתי שיהיה לי המון זמן לחכות בתור הבאתי עמי חומר קריאה: את פרשת השבוע. הגעתי למקום לקראת השעה שמונה. חמישים איש חיכו לפתיחת הדלתות. "הנה זה מתחיל" חשבתי ושלחתי לבעלי תמונות מהשטח, כדי שיראה כמה אני מסכנה... בשעה שמונה נפתחו הדלתות. אחרי התגודדות צפופה בכניסה קיבלתי את המספר 56. "טוב, נשב פה לפחות שעתיים", חשבתי. להפתעתי התור התקדם במהירות, הפקידה הייתה עניינית ויעילה ואחרי פחות משעה הייתי כבר בדרך הביתה. אפילו לא הספקתי לחשוב על הפרשה... אז מה הקשר, תשאלו, בין סידור בירוקרטי לפרשה? מה בין פרשה העוסקת בתפקידי המינהל הציבורי (מלך, שופטים ושוטרים), בחוקי צדק ומשפט ובין משרד הרישוי? בפרשה מופיע חמש פעמים הפסוק: וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ. כשאני קוראת בפרשה אחת את אותו פסוק חמש פעמים אני מבינה שיש כאן נושא השזור לאורך כל הפרשה. נושא המודגש באופן מיוחד, או לפחות קורא לי באופן מיוחד: ביעור הרע מקרבך. כביכול מדובר על האנשים המזיקים לחברה, אלה שמשקרים, עוברים על החוק, רוצחים ועובדים אלוהים אחרים. אותם אמורים אנשי החוק והמשפט לבער מתוך החברה. אבל מה על האדם הפרטי, מה על כל אחת ואחד מאתנו, האם אפשר לקרוא את הפסוק הזה כמצווה אישית המכוונת אלי? האם הפסוק הזה נכתב השבוע ממש בשבילי? "הרע בקרבי" בנה בראשי הרים וגבעות של מחשבות שליליות, כעס וחולשה עוד לפני שהתחיל היום, עוד לפני שיצאתי מהבית, עוד לפני שבכלל עשיתי את מה שהייתי אמורה לעשות. "הרע בקרבי" גרם לי לעבוד את אלוהֵי השליליות, זה שמסביר כמה הכול גרוע וכמה אין סיכוי שיהיה טוב. "הרע בקרבי" גרם לי לדחות ענין בירוקרטי במשך שנה וחצי, "הרע בקרבי" בעצם גרם לי לעבור על החוק... "הרע בקרבי" היה כל כך פעיל, כל כך האמנתי לו שלא היה סיכוי לטוב בקרבי לבוא לידי ביטוי. פרשת שופטים מראה אפס סובלנות לרע בקרבנו. אין מה להסביר לו, לשכנע אותו, להבין אותו, או ללמד אותו. הרע בקרבי- זה שמשכנע אותי שאין סיכוי, או שאני לא מספיק, שהחיים נוראיים, או שהכישלון מובטח, צריך למות. הוא צריך למות כי אחרת הוא גדל ומתפשט, משכנע גם את האחרים, נותן דוגמא רעה, מדכא ומבזבז כוחות וזמן. את הרע בקרבי אני מוזמנת להשמיד ע"י ההפוך לו. ע"י השופטת שבי שיודעת הבדיל בין טוב ורע, ע"י המלכה שבי שיודעת לראות טוב, ע"י השוטרת שבי שיודעת לבחור בטוב. כמה טוב ללכת למשרד הרישוי ולסיים ענין בירוקרטי שנגרר, כמה טוב לנסוע באוטו שעבר בדיקה והוא תקין, כמה טוב שיש אנשי מנהל שיודעים את מלאכתם נאמנה וממהרים לתת שירות ולקצר את התור. ולא, זה לא בשוויץ (אף פעם לא הייתי במשרד ממשלתי בשוויץ) זה בחדרה, בשמונה בבוקר עם חמישים איש בתור. ככה זה נראה כשאני מבערת את הרע מקרבי. יובל בנאי כתב בשירו "כן הזמן הזה אבוד אבל לא בשבילי"- הזמן במשרד הרישוי לא היה זמן אבוד בשבילי, בשבילי הוא היה זמן לימוד. "אין מקום אחר, אין אחר"- לא בשוויץ ולא באמריקה. זה המקום שלי. עכשיו הזמן, עכשיו המקום, עכשיו טוב. שתהייה שבת של טוב בקרבנו, שבת שלום.


משינה - אין מקום אחר

0 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול