פרשת השבוע שלי
הדברים מוקדשים לזכרה של סבתי האהובה, אסתר סופיה דה-לוי, ביום השנה השבעה עשר לפטירתה.
חומש שמות מתחיל בפרשה רבת מעללים שראשיתה בפסוק הממצה: וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ וַיָּקֻצוּ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. פסוק מפורסם מאד ולא ברור. למה זה ואיך זה שהעם שלנו פורץ מתוך הסבל, מתחזק ומשגשג כשהמצב נהייה קשה? איך זה שמתוך המשבר (בעברית הנפלאה שלנו זה גם שם של כסא היולדת) נולדת היצירתיות, החוזקה וההצלחה? הרב יונתן זקס מציע שהתכונה המאפשרת את כל זה מגיעה מאבינו יעקב עליו נאמר: וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם-בֵּרַכְתָּנִי.
יעקב לא מוותר לאיש הנאבק עמו ועוד סוחט ממנו ברכה, יעקב הוא בעל תכונת העקשנות. אצלנו במשפחה זו תכונה מאד רווחת, כולם יודעים שהדה-לוים עקשנים, ואני תמיד חשבתי שזו תכונה קשה ושלילית. הרב זקס מאיר לי את התכונה הזו באור חדש. התכונה שמאפשרת לעמוד בפני הקושי בגבורה, לנטוע רגליים בקרקע צחיחה ולהפריח את השממה.
בלימודי ימימה אני לומדת על עוד אפשרות: "היי על מקומך בלי לשים לב מה חסר לך באחרים, תני דעת למה חסר לך- ותתקני".
ימימה מלמדת אותי על עוד דרך לשגשג מול הקושי: לא לחפש את הסיבה או את הישועה אצל האחרים: כולם שונאים אותנו ולכן אין סיכוי, כל משפחתי נרצחה בשואה ולכן אין לי תקומה. להיפך. את מה שחסר לי אני נותנת לעצמי.
חסר לעם ישראל בטחון- הוא בונה לעצמו צבא חזק, חסר לעם ישראל משאבים כלכליים- הוא משתמש במשאב האנושי ("הראש היהודי ממציא לנו פטנטים"), חסרה לעם היהודי שמחה- הוא ממציא את ההומור היהודי היחודי. מתוך שימוש בכוחות המופלאים שנמצאים בתוכנו אנחנו מיילדים הזדמנויות נפלאות מתוך המשבר. כך גם המשפחה שלי, משפחת דה- לוי הענפה, צמחה בזכות אשה אחת חזקה ומלאת אמונה וארבעת ילדיה שאחרי הכל ולמרות הכל הקימו כאן משפחה ענפה לתפארת.
השבוע אני לומדת על הכוח הפנימי המנצח את המציאות הקשה ועל יכולתה של העקשנות להצמיח אנשים, ישובים ומדינה אחת נפלאה.
מתפללת שרוחה של סבתי תחזק אותנו בזמנים הקשים ושנמשיך לרבות ולפרוץ לכיוונים טובים ומחזקים.
שבת שלום

Comments