פרשת שלך לך - הכל בעיני המסתכל. ומה עם המסתכלת?

הדרשה מוקדשת לזכרה של דודתי האהובה סלמה- שרה לבית דה-לוי, ביום השנה לפטירתה.

בפרשת השבוע, פרשת שלח לך, אנחנו פוגשים את הסיפור המכונן של עם ישראל, זה שבגללו הדרך לארץ המובטחת נמשכה ארבעים שנה, זה שבגללו משה, אהרון ומרים ואיתם כל היוצאים ממצרים נקברו במדבר ולא זכו להיכנס לארץ, זה שבגללו עם ישראל היה נתון לסכנת הכחדה מפני זעמו של הקב"ה. אנחנו מדברים כמובן על חטא המרגלים, או אולי יותר נכון לומר: חטא הפרשנים. אנחנו יודעים ש12 אנשים מראשי העם יצאו לתור את הארץ, אנחנו יודעים שהם תרו אותה במשך ארבעים יום. אנחנו יודעים ששניים עשר איש ראו, חוו והלכו באותם מקומות וחזרו עם חוויות שונות. אנחנו יודעים ש10 אנשים דיווחו על ארץ זבת חלב ודבש הנותנת פירות נפלאים, אך גם על עם עז היושב בערים בצורות, על ענקים, על ארץ אוכלת יושביה, על כישלון בטוח בכיבוש הארץ. השניים הנותרים לא התנגדו לדיווח אך התנגדו למסקנות. הארץ טובה, הם אמרו, היא מיושבת אבל יכול נוכל לה, כי הקב"ה איתנו. הפרשה מלמדת אותנו איך הפרשנות משנה את המציאות, ואיך פרשנות אחת יכולה להשפיע על עתיד של המונים (מישהו אמר מגפה קטלנית המחייבת חודשיים סגר?). השנה שמעתי בשיעור האינטרנטי של סיון רהב מאיר פרשנות לפרשה שהיתה חדשה לי, פרשנותו של הכלי יקר, הרב שלמה אפרים מלונטשיץ, שחי בפראג במאה ה16 וכך הוא אומר: "האנשים היו שונאים את הארץ ואמרו ניתנה ראש ונשוב מצרימה, אבל הנשים היו מחבבות את הארץ, על כן אמר הקב"ה היה יותר טוב לשלוח נשים המחבבות את הארץ כי לא יספרו בגנותה" הכלי יקר מאיר בפירושו מוטיב חוזר בעם ישראל שאנו רואים מזמן העבדות במצריים ועד בניית המשכן. לנשים יש יכולת לראות את הטוב ולהביא את הטוב. החל משפרה ופועה המיילדות, דרך מרים הנביאה, סירוב הנשים לתרום זהב ליצירת העגל ונהירתן לתרום ולעבוד למען הקמת המשכן. השירה, הההבנה, העשיה הטובה היו חלקן של הנשים לאורך כל הדרך, הרבה פעמים כשהיתה זו הדרך הפחות קלה, הפחות נוחה. מסירות הנפש של הנשים שהובילה את עם ישראל לגאולה לא הסתיימה בדור המדבר, אלא ממשיכה עד לדורנו אנו. לנגד עיני אני רואה את סבתי זכרה לברכה, שרקדה מאושר בביתה בהולנד כשהכריזו על הקמת מדינת ישראל ואמרה לבעלה: יש לנו מדינה, לשם אני רוצה לנסוע. סבי, שלא זכיתי להכיר, דווקא רצה לנסוע לאמריקה ורק מותו הפתאומי בשנת 1949 איפשר לסבתי להגשים את חלומה. עם קצת רהיטים, בגדים, ועם ארבעה ילדים היא עלתה לארץ התיישבה בקיבוץ שלוחות וסללה למשפחתה את הדרך אל הגאולה- שיבת עם ישראל לארצו. השבוע אני מחזקת את ידי הנשים שבוחרות באמונה, בגאולה ובדרך הטובה. מי יתן וקולכן ימשיך וישמע. שבת שלום


0 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול